צוואה שנערכה בפני עד אחד ולאחר מכאן נמסרה לאחר...

נסיבות האירועים ופרטי המעורבים בתביעה

תיק זה עסק בצוואה של מנוחה שבעת פטירתה היתה אלמנה ואם לארבעה ילדים, מהם שלושה בנים ובת אחת.

המנוחה הותירה צוואה לפיה היא מורישה את כל רכושה הרשום בלשכת רישום המקרקעין, לרבות דירת המגורים שלה, לבתה בלבד.

הצוואה נערכה בפני עד אחד בלבד, עורך הדין שערך עבורה את הצוואה וזאת למרות שהוא הסביר לה שהצוואה חייבת להיערך בנוכחות שני עדים כדי שהיא תהיה בתוקף, אולם המצווה התעקשה שאינה מעוניינת בנוכחות אף אדם נוסף מלבדו.

מיד לאחר חתימתה על הצוואה בפני עורך הדין, מסרה המנוחה את הצוואה לאחד משלושת בניה, ביקשה ממנו לקרוא את הצוואה, הצהירה בפניו שהיא מורישה את דירתה לאחותו, והבהירה לו כי זו צוואתה וזו מצוותה לקיום לאחר פטירתה.

לאחר פטירת האם, הגישה הבת בקשה לקבלת צו קיום צוואה אולם שני הבנים האחרים הגישו התנגדות לבקשתה, בנימוק שהצוואה לא נחתמה בפני שני עדים כנדרש ועל כן איננה מהווה צוואה בעדים לפי הדין.

הבת טענה שהצוואה אמנם נחתמה בפני עד אחד, אך היא הובאה מיד לאחר עריכתה לעד נוסף, אחיה, שראה את הצוואה ותוך שהמנוחה הבהירה לו שהצוואה משקפת את רצונה, ובכך ניתן לרפא את הפגם הצורני שנפל בצוואה.

צוואה שתוכנה נמסר לגורם אחר ללא כוונה שישמש כעד, איננה צוואה בעדים

בית המשפט ציין כי חוק הירושה מכיר בארבע דרכים לעשיית צוואה: בכתב יד, בעדים, בפני רשות ובעל פה, תוך שהוא מפרט את הדרישות הצורניות לקיום כל אחת מהן.

יחד עם זאת, סעיף 25 לחוק הירושה מפרט את מרכיבי היסוד של כל סוג צוואה, אשר בהתקיימם רשאי בית המשפט להורות על קיום צוואה גם אם נפל פגם בצוואה או בכשרות העדים, אולם בית המשפט אינו רשאי לתת תוקף של צוואה למסמך שבו לא מתקיימים מרכיבי היסוד.

מרכיבי הייסוד של צוואה בעדים הנם "הצוואה בכתב והמצווה הביאה בפני שני עדים" וזאת כאמור בסעיף 25(ב)(2) לחוק.

אין חולק שרק עד אחד חתם על הצוואה של המנוחה ועל כן יש לבדוק האם יש בנסיבות המקרה דנן כדי לענות על דרישת הבאת הצוואה על ידי המצווה בפני שני עדים.

בית המשפט קבע כי כיום ובעקבות תיקון מס' 11 לחוק הירושה, חתימת העדים איננה עוד בגדר מרכיב יסוד בצוואה לפי סעיף 20 לחוק הירושה ומשכך, ניתן באמצעות סעיף 25 לחוק הירושה לקיים צוואה בעדים גם בהעדר חתימת העדים על הצוואה. אולם, עדיין יש לדרוש שהמצווה הביא את צוואתו בפני שני עדים.

פרשנות המילה "הביאה" נגזרת מהדרישה בדבר נוכחות של שני עדים כמרכיב קונסטיטוטיבי, יסודי, בצוואה בעדים לפי סעיף 20 לחוק.

יש לדרוש כי הצוואה תיערך בפני שני עדים וגם אם לא תיחתם, לפחות יביא המצווה את צוואתו ויציגה בפניהם כצוואתו.

בספרו של פרופ' שילה, פירוש לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, צויין שהמאפיין החשוב ביותר בצוואה בעדים הוא תפקיד העדים, לפיו עליהם לקבל את הצהרת המצווה שזו צוואתו, לצפות בו חותם על הצוואה ולאשר בכתב שהם היו עדים להצהרת המצווה ולחתימתו על הצוואה.

מכאן נובע שנושא העדות טעון בחינה משני כיוונים. האחד, שהמצווה גמר בדעתו והתכוון במועד עריכת הצוואה לכך שיהיו שני עדים לצוואתו, קרי, הסמכה של המצווה למינוי של שני עדים לצוואה. השני, מודעות מצד העדים עצמם לתפקידם, היינו לכך שהם עדים לצוואה.

בפסק הדין בהליך עמ"ש 44175-10-16 ר. ב נ' ע. מ. נקבע שקיומם של שני העדים הוא הבסיס הקונסטיטוטיבי היסודי לצוואה בעדים וכי הדרישות בכל הנוגע להצהרת המצווה ואישור העדים, באות להפנות את תשומת לב העדים שעליהם לוודא ולדעת במעמד החתימה על הצוואה שהמצווה מבין היטב שזו צוואתו ורוצה בה וזאת כחלק מרצינות המעמד וחשיבות המסמך.

עוד נקבע שהדרישה "הביאה בפני שני עדים", אינה עניין טכני גרידא של הבאת מסמך, אלא מדובר בהבאה למודעותם של העדים באשר לטיבו ויחודו של המסמך, שאם לא כן לא נעשה דבר.

באותו מקרה נקבע ששניים מתוך שלושת העדים שחתמו על צוואת המנוח כלל לא הבינו שהם חתמו בתור עדים לצוואה, שכן המנוח לא הבהיר להם באופן אישי כי המסמך הוא צוואתו וכי הוא מבקש מהם לאשר את הצהרתו, אלא הוסבר להם שהחתימה על המסמך נדרשת כדי לאשר שהמנוח שפוי.

עם זאת, בתי המשפט השתמשו לעיתים בסעיף 25 לחוק הירושה והורו על קיום צוואות בעדים למרות שנפל פגם באישור העדים וזאת לאחר שהשתכנעו כי המצווה הביא את צוואתו בפני העדים.

להלן מספר דוגמאות:

עמ"ש 38138-09-11 א. נ. נ' ש.נ.א.מ.ק.

בהליך זה ניתן תוקף לצוואה, למרות שאחת העדות לצוואה לא היתה נוכחת בתחילת מעמד עשיית הצוואה, אלא הגיעה רק כאשר הקראת הצוואה היתה בעיצומה. בית המשפט קבע שהתקיימה הדרישה כי המצווה "הביאה בפני שני עדים" שכן המצווה הצהיר, או למצער הציג לפני העדים שזו צוואתו, ושני העדים חתמו על הצוואה לאחר שהמנוח חתם עליה.

ת"ע 13891-01-14 עזבון המנוח מ.ג. נ' י.ג.

בהליך זה ניתן תוקף לצוואה שנחתמה על ידי שני עדים וזאת למרות שבמעמד חתימת המצווה על הצוואה נכח עד אחד בלבד ואילו חתימת העד השני על הצוואה הוספה מספר שעות לאחר מכן.

בית המשפט קבע שניתן להתגבר על גם זה מאחר שעורכת הדין שערכה את הצוואה ידעה שהמצווה עתיד להיפגש בהמשך היום עם העד הנוסף על מנת להחתימו כעד נוסף לצוואה.

נקבע כי עורכת הדין לא הבהירה למצווה את החשיבות בחתימת הצוואה בפני שני עדים בו זמנית, כאקט המעיד על רצינות המסמך עליו הם חתומים, ונתנה את אישורה לכך שהמצווה יחתים את העד הנוסף על הצוואה במועד מאוחר יותר.

בהתאם, המצווה יצר קשר עם העד הנוסף בהמשך היום והזמינו לביתו על מנת לחתום כעד על הצוואה. העד הנוסף הגיע לביתו של המצווה והבין כי הוזמן על מנת לחתום כעד על הצוואה.

ת"ע 11632/99 פלוני נ' אלמוני

בפסק הדין בהליך זה ניתן תוקף לצוואה שנחתמה על ידי שני עדים, למרות שנעדרה ממנה הצהרת העדים שהמצווה הצהירה שזו צוואתה וחתמה בפניהם. נקבע שניתן לרפא את המחדל באמצעות סעיף 25 לחוק הירושה, במידה ובית המשפט שוכנע כי זה אכן היה רצונה של המנוחה.

ת"ע 11233-04-14 עזבון המנוחה נ.א. נ' ש.א

בפסק הדין ניתן תוקף לצוואה, למרות שהופיעה עליה חתימה של עד אחד בלבד, מאחר שבית המשפט שוכנע כי במועד עריכת הצוואה נכחו שני עדים וכתב ידו של העד הנוסף שלא חתם על הצוואה התנוסס על הצוואה.

מן הכלל אל הפרט

במקרה דנן, האח שהעיד שהאם מסרה לו עותק מהצוואה, לא העיד שהיא ביקשה ממנו לשמש כעד לצוואה והוא גם לא סבר כך בזמן אמת. השאלה האם הוא סבר שהוא משמש כעד לצוואה והבין את תפקידו, צריכה להיבחן לכתחילה, בזמן אמת, במועד בו האם מסרה לו את הצוואה ולא בדיעבד.

יתרה מכך, גם האם עצמה לא ראתה בו כעד לצוואה והיא אף התנגדה לנוכחות עד נוסף במעמד חתימתה על הצוואה, למרות שהוסבר לה שעל פי הדין בהעדר עד נוסף לא ניתן יהיה לתת למסמך תוקף של צוואה.

גם אם במקרים מסויימים ניתן להורות על קיום צוואה למרות העדר חתימת עדים, או למרות שהצוואה הובאה בפני העדים במועד מאוחר למועד חתימת המצווה עליה, עדיין ברור שיש לעמוד על הבאת הצוואה בפני שני עדים וכי במעמד עשיית הצוואה, הן המצווה יתכוון להביא את צוואתו בפני שני עדים והן העדים יבינו מה מעמדם ותפקידם.

אולם, מקום בו לא התבקשו שני עדים לשמש כעדים לצוואה, המצווה לא התכוון להביא את צוואתו בפני שני עדים, ולא נכחו במעמד עשיית הצוואה שני עדים אשר הבינו את תפקידם, אזי לא התקיימה הדרישה "והמצווה הביאה בפני שני עדים".

במקרה דנן, המעמד בו שוחחה המנוחה עם בנה בעניין המסמך הנחזה להיות צוואתה ומסרה לו עותק ממנו, נעדר אותו ממד של טקסיות הנדרשת בעת הבאת הצוואה בפני העדים.

לא ניתן לקבל מצב בו כל שיחה ופגישה שגרתית בין מצווה לאדם אחר, במהלכה מציג המצווה את הצוואה לבן שיחו ומספר לו אודותיה, יהא בה כדי לענות על הדרישה "הביאה בפני שני עדים".

קבלת גישה זו תחטא לתפקידם של עדי הצוואה ולא יהיה בה כדי להלום את דרישת רצינות מעמד הצוואה.

בהתאם לכך נקבע שהצוואה במקרה דנן איננה צוואה בעדים לפי הדין ועל כן היא איננה תקפה ולא ניתן לתת לגביה צו לקיום צוואה.

קריאה נוספת: תנאי דוחה ותנאי מפסיק בצוואה