רגע לפני שמתגרשים
חשוב לגבש אסטרטגיה
שתתאים בדיוק לך:
פנו אלינו
בית המשפט המחוזי בלוד קבע שדירה שהבעל רכש לפני הנישואים שייכת לו ולו בלבד, מאחר שהאשה לא הצליחה להוכיח קיומה של כוונת שיתוף לגבי הנכס, כך נקבע במסגרת פסק הדין המעניין בהליך תיק עמ"ש 35047-10-19 י.ה. נ' נ.ה.
תיק זה עסק בדירה בעיר פתח תקוה שהבעל רכש כשלוש שנים לפני הנישואים ואשר נרשמה על שמו בלבד.
בני הזוג התגוררו בדירה יחדיו במהלך הנישואים, אולם כאשר חיי הנישואין עלו על שרטון והשניים פתחו בהליך גירושין, טענה האשה שמחצית הדירה שייכת לה, נוכח קיומה של כוונת שיתוף מצד הבעל.
טענת האשה נדחתה על ידי בית המשפט לענייני משפחה, אולם היא לא ויתרה והגישה ערעור על כך בפני בית המשפט המחוזי, שכאמור דחה את הערעור לאחר שבחן בקפידה האם התקיימה כוונת שיתוף וכפי שנסביר מיד.
האשה טענה שקיימים מספר נימוקים עובדתיים שמוכיחים את כוונת הבעל לשתף אותה בבעלות על הדירה. לדבריה, היא ובעלה גרו יחדיו בדירה כבר כשנה לפני הנישואים וזאת במשך עשר שנים עד למועד הקרע ביניהם, כאשר במהלך תקופה זו נולדו להם שני ילדיהם.
עוד טענה האשה כי היא הכניסה מיד לאחר הנישואים סכום של כ-100,000 ₪ לחשבון המשותף של הצדדים, מכספים שהיא צברה לפני הנישואים, אשר שימש לצרכי הדירה וכי החשבון המשותף שלהם שימש להחזרת חלק מהלוואות שהבעל לקח לצורך רכישת הדירה וגם לצורך שיפוצים משמעותיים שהם ביצעו בדירה במהלך הנישואים.
בנוסף, טענה האשה שהיא והבעל רכשו יחדיו מגרש בהוד השרון והחלו לבנות עליו בית מגורים וכי הבעל הודיע לה שדמי השכירות עבור הדירה בפתח תקווה ישמשו לצורך החזר ההלוואות שנלקחו על ידם לצורך מימון הבית בהוד השרון.
הבעל הכחיש את טענותיה של האשה וטען שלא היתה לו כל כוונה לשתף את האשה בדירה בפתח תקווה וכי השיפוצים שנעשו בדירה לאורך שנים היו זניחים בעיקרם, ואין ממש בטענות האשה שהיא השקיעה כספים משלה בדירה.
עוד טען הבעל שהכספים שלטענתה הועברו על ידה לאחר הנישואים היו כספים שהיא קיבלה כמתנת חתונה ותו לא.
בית המשפט הבהיר שלפי הפסיקה, על מנת להוכיח כוונת שיתוף בדירת מגורים שמוגדרת כנכס חיצוני לנישואים כלומר, נכס שהיה לאחד מבני הזוג עוד מלפני הנישואים או שהוא קיבל במתנה או בירושה במהלך הנישואים, אין די בהוכחת קיומם של חיי נישואים, אלא על הצד שטוען לכך להוכיח את קיומו של "דבר מה נוסף" מעבר לעצם קיום הנישואים, שממנו ניתן להסיק כוונה להקנות לו זכויות בדירת המגורים.
טענת "דבר מה נוסף" מתקבלת בדרך כלל במקרים שבהם בן הזוג שטוען לשיתוף ביצע השקעות כספיות מהותיות בדירה לצורך שיפוצה והשבחתה.
לשם כך עליו להוכיח שהדירה עברה שיפוץ מסיבי או תוספת בניה מהותית שמומנה על ידי שני בני הזוג יחדיו.
עם זאת, ניתן להוכיח את קיומה של כוונת השיתוף גם באמצעות פרמטרים נוספים, כגון:
ועוד...
לאור האמור לעיל הגיע בית המשפט למסקנה שהאשה לא הוכיחה קיומה של כוונת שיתוף ביחס לדירה ובפסק דינו ניתנו בין השאר גם הנימוקים הבאים.
ראשית, למרות שבני הזוג רכשו יחדיו את הבית בהוד השרון ולמרות שלא היו להם מספיק כספים משלהם כדי לרכוש אותו, הבעל לא הציע למכור את הדירה בפתח תקווה לצורך מימון רכישת הבית בהוד השרון, אלא הם לקחו משכנתא לצורך רכישתו.
עובדה זו מלמדת באופן בולט על היעדר כוונה מצד הבעל לשתף את האשה בזכויותיו בדירה שהוא רכש לפני שהוא נישא לה.
שנית, השקעותיה של האשה בשיפוץ הדירה היו מינוריות בלבד, בסך של כ-55,000 ₪ וזאת לצורך התקנת מזגנים בדירה והחלפת המטבח, ואילו חלקה של האשה בהחזר ההלוואות שנטל הבעל לצורך רכישת הדירה עמד על סך של כ-20,000 ₪ בלבד, כך שאין בהם כדי להוכיח כוונת שיתוף מצד הבעל, מה גם שבמסגרת איזון המשאבים, בית המשפט לענייני משפחה הורה לבעל להשיב לאשה את חלקה בעלויות השיפוץ והחזר ההלוואות.
מעבר לכך נפסק שגם טענת האשה שהיא העבירה 100,000 ₪ לחשבון המשותף של הצדדים אינה יכולה להועיל לה בטענתה לזכויות בדירה, מאחר שמדובר בהסכמתה שלה להטמיע כספים ששייכים לה בחשבון המשותף ואין לכספים אלו כל קשר עם דירת הבעל שנרכשה 3 שנים קודם לכן.
אם האשה חשבה שיש בכספים אלו על מנת להקנות לה זכויות בדירה, היה עליה לדאוג לחתימת הסכם ממון שמעגן זכויות אלו, מה שלא נעשה על ידה.
בהתאם לאמור לעיל, קבע בית המשפט שלאשה אין זכויות בדירת הבעל. יחד עם זאת, בית המשפט גם הורה לבעל לשלם לה סך נוסף של 50,000 ₪ במסגרת איזון המשאבים וזאת כדי לשקף באופן ראוי ונכון יותר את השתתפותה בעלות השיפוץ שנערך בדירה.
קריאה נוספת: האם בגידה של האשה יכולה לשלול כוונת שיתוף בדירת המגורים?