חדירה לתיבת דוא''ל לצורך תביעת חלוקת רכוש

כיצד הגיע המקרה לפתחו של בית המשפט?

תיק זה עוסק בתביעה בנושא חלוקת רכוש בין שני בני זוג לשעבר, שהגישה האשה כנגד הבעל 4 שנים קודם לכן, בשנת 2016.

במסגרת התביעה, טענה האשה שהבעל הנו מומחה עולמי בתחום הפיננסיים, שוק ההון, וייעוץ כלכלי לתכנוני מס מורכבים ברחבי העולם וכי במהלך חייהם המשותפים, הוא דיווח לה שרכושם המשותף נאמד בסך של כ-100 מיליון דולר ארה"ב!

עם זאת, לדבריה, כל ענייני הרכוש שלהם בעודם נשואים נוהלו על ידי הבעל בלבד, בעוד שהיא עצמה מודרה מהם לחלוטין ועל כן אין לה כל מידע כיום לגבי היקף חלקה ברכוש המשותף שלהם.

בתגובה טען הבעל שהוא אינו מסתיר דבר ואף הסכים שבית המשפט יתן לאשה צווי חיפוש בינלאומיים שיאפשרו לה לחפש את הרכוש המשותף שלהם בכל רחבי העולם.

ברם, חיפושים אלו העלו חרס ועל כן האשה הודיעה שהיא לא הצליחה למצוא כל מידע. עם זאת, זמן קצר לאחר מכן, היא הגישה לבית המשפט תצהיר עדות ראשית, שלו היא צירפה תכתובות של עשרות מיילים וצרופות שהתנהלו בין הבעל לצדדים שלישים, אשר מעידים לכאורה על אחזקותיו של הבעל בחברות ונאמנויות שונות בשווי של מיליוני דולרים.

הבעל ביקש להוציא את המסמכים הללו מתיק התביעה, בטענה שהם הושגו באמצעות פריצה בלתי חוקית לתיבת הדוא"ל שלו, וזאת תוך פגיעה חמורה בפרטיותו והפרת חוק הגנת הפרטיות תשמ"א – 1981.

האשה הכחישה את טענת הפריצה וטענה שהמסמכים הושגו באמצעות צווי החיפוש הבינלאומיים, אולם היא גם הוסיפה שגם אם יקבע שהם הושגו תוך פגיעה מסויימת בפרטיות הבעל, עדיין ניתן להשתמש בהם, מאחר שהיא פעלה בתום לב ובלית ברירה מאחר שהבעל מסתיר ממנה את המידע אודות רכושם המשותף.

המודל התלת שלבי להכרעה לגבי ראיות שנטען שהושגו תוך פגיעה בפרטיות

סעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות, שכותרתו חומר פסול לראיה קובע כי: "חומר שהושג תוך פגיעה בפרטיות יהיה פסול לשמש ראיה בבית משפט, ללא הסכמת הנפגע, זולת אם בית המשפט התיר מטעמים שיירשמו להשתמש בחומר, או אם היו לפוגע, שהיה צד להליך, הגנה או פטור לפי חוק זה".

בהתאם לסעיף זה, פיתח השופט יהורם שקד מודל תלת שלבי לצורך ההכרעה לגבי כשרותן של ראיות שנטען לגביהן שהושגו תוך פגיעה בפרטיות וזאת כפי שנקבע על ידו כבר בהליך תלה"מ 31358-11-18 פלונית נ' פלוני.

בהתאם למודל זה, יש לשאול האם הראיות הושגו תוך פגיעה בפרטיות, האם לצד שפגע בפרטיות יש הגנה מפני טענת הפגיעה בפרטיות והאם יש מקום להתיר להשתמש בראיה, מטעמים שיירשמו, למרות שלפוגע אין הגנה כאמור.

מן הכלל אל הפרט

בית המשפט יישם את המודל התלת שלבי על נסיבות המקרה דנן באופן הבא.

האם הראיות הושגו תוך פגיעה בפרטיות?

בית המשפט ציין שהפסיקה קבעה כי מי שטוען שהמחשב או תיבת הדוא"ל שלו נפרצו, צריך להוכיח זאת ולכן היה על הבעל, למשל, לעתור למינוי מומחה שיוכיח את דבר הפריצה, מה שלא נעשה על ידו.

עם זאת, כאשר האשה נחקרה לגבי השאלה כיצד היא השיגה את המסמכים באמצעות צווי החיפוש הבינלאומיים, כפי שהיא טענה, היא השיבה באופן מתחמק וטענה שאינה יודעת או זוכרת, לא הציגה כל ראיות לאופן השגתם, מה גם שהיא הגישה אותם זמן קצר לאחר שהיא כבר הודיעה שלא הצליחה להשיגם ועל כן נקבע שהבעל הוכיח שהמסמכים הושגו תוך פגיעה בפרטיותו.

האם יש לאשה הגנה טובה?

כאמור, סעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות מאפשר להגיש ראיה שהושגה תוך פגיעה בפרטיות במידה ולפוגע יש הגנה לפי החוק.

סעיף 18(2) לחוק מפרט שורה של הגנות שניתנות לפוגע בנסיבות שונות, ובתנאי שהוא עשה את הפגיעה בתום לב, ולמשל, כאשר הוא לא ידע על אפשרות הפגיעה בפרטיות, או כשהפגיעה נעשתה לשם הגנה על עניין אישי כשר של הפוגע.

מכיוון שהאשה הכחישה באופן גורף את עצם דבר הפריצה לתיבת הדוא"ל של הבעל, קבע בית המשפט שלא עומדות לה ההגנות הקבועות בחוק.

האם יש מקום לתת היתר להגשת הראיה "מטעמים שיירשמו"?

סעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות מאפשר להגיש ראיה שהושגה תוך פגיעה בפרטיות גם כאשר לפוגע אין הגנה לפי החוק, וזאת כאשר בית המשפט מוצא לנכון לעשות כן "מטעמים שיירשמו". כלומר, מדובר בעניין שנמצא בשיקול דעתו של בית המשפט.

החוק לא קבע מהם הקריטריונים לצורך הפעלת שיקול דעת זה, אולם הפסיקה קבעה שהמדובר באיזון שבין אינטרס הגנת הפרטיות לבין אינטרסים ציבוריים שונים כגון, אינטרס הגינות ההליך השיפוטי ובמרכזו הצורך לגלות את האמת ולאפשר משפט צדק, או אינטרס חופש הביטוי, אינטרס פומביות הדיון, אינטרס השלטת החוק הפלילי ואינטרסים אחרים שלציבור יש עניין בהם.

לצורך עריכת האיזון שבין אינטרס הגנת הפרטיות לבין אינטרס הגינות ההליך השיפוטי, על בית המשפט להביא בחשבון את שיקולי חומרת ההפרה וחשיבות המסמכים להליך השיפוטי.

מבחינת שיקול חומרת ההפרה, קבעה הפסיקה שככל שעוצמת ההפרה של הפרטיות הנה גדולה יותר, כך יש לתת משקל רב יותר לשיקול שמעדיף את שיקול הגנת הפרטיות על פני שיקול הבטחת הגינות ההליך ולהיפך. עוד נקבע בפסיקה שהפרה מכוונת של הפרטיות, חמורה מהפרה מקרית, וגם לכך יש לתת משקל.

במקרה דנן נקבע שחומרת הפרת הפרטיות על ידי האשה אינה גבוהה. שכן מצד אחד, אין המדובר בהאזנת סתר, פריצה לנייד ושיטוט בחומרים אישיים, ובפרט שהבעל מסתיר בכוונה מהאשה את המסמכים הרלוונטיים לתביעה, ונראה שהסכמתו למתן צווי החיפוש ניתנה בתום לב, מאחר והוא ידע היטב שלא ניתן להשיג באמצעותם דבר ועל כן הוא יוכל לטעון "שלא נמצא דבר כי אין דבר".

מצד שני, מדובר בכל זאת בהשגת מסמכי דואר אלקטרוני רבים ולא של מייל אחד בודד.

מבחינת שיקול חשיבות המסמכים להליך השיפוטי, קבעה הפסיקה שככל שהראיה חיונית יותר להוכחת האמת והתביעה, כן יגבר משקלה לעומת משקלה של הפגיעה בפרטיות.

מאידך, כאשר לשם בחינת מידת החיוניות של הראיה, על בית המשפט לבחון האם לא ניתן להגיע לחקר האמת באמצעות חומרים שהושגו כדין, או באמצעות חומרים שהושגו תוך פגיעה קלה יותר בפרטיות.

בית המשפט קבע שבמקרה דנן נקבע לא ניתן עדיין לחזות את חשיבותו המדויקת של החומר להליך השיפוטי לפני שהתביעה התבררה בפועל, ולכן הוא בוחר שלא להתיר את צירופם של המסמכים, אם כי בשלב זה בלבד.

בהתאם לכך נקבע שעל האשה להגיש תצהיר עדות ראשית חדש מטעמה, ללא המסמכים שהוגו תוך הפריצה לתיבת הדוא"ל של האשה וללא התייחסות אליהם, ולאחר מכן הבעל יגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו.

לאחר הגשת התצהירים, חקירת הבעל והתבהרות חשיבות המסמכים להליך השיפוטי, האשה תהיה רשאית להגיש לבית המשפט בקשה להגיש מחדש את המסמכים הללו, ובית המשפט ייטה לקבלה במידה ויתברר שמדובר במסמכים שהנם קריטיים להוכחת התביעה של האשה.

עוד בנושא: תבע את גרושתו בשל חשיפת מסמכים בפני בית משפחה ופגיעה בפרטיות