במסגרת פסק דין אשר ניתן ביום 18.11.2018 בבג"צ 9780/17 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול אישר בית המשפט העליון, בשבתו כבג"צ, פסק דין של בית הדין הרבני הגדול אשר קבע שאשה שבגדה בבעלה איננה זכאית לקבל מחצית מדירת המגורים אשר רשומה פורמלית על שם בעלה בלבד, ואשר בה היא התגוררה עמו במשך כל שנות נישואיהם וזאת משום שלא הוכחה קיומה של כוונת שיתוף מצד הבעל כלפי האשה.
פסק הדין של בג"צ ניתן בדעת רוב של השופטים מינץ ושטיין, כנגד דעת המיעוט של השופט עמית. יחד עם זאת, יש לשים לב היטב לנימוקי פסק הדין של בג"צ.
השופט עמית סבר שיש לבטל את פסק הדין של בית הדין הרבני הגדול, מאחר שהוא חרג מסמכותו, בכך שהוא למעשה השתית את קביעתו לפיה האשה אינה זכאית לזכויות בבית המגורים בעיקר על בגידתה של האשה, וזאת תוך שהוא מושפע מהדין הדתי, בשעה שהוא מחוייב לפסוק לפי הדין האזרחי, לפיו מעשה בגידה של אחד מבני הזוג אינו שולל בהכרח קיומה של כוונת שיתוף.
לעומת זאת, השופט מינץ, אליו הצטרף גם השופט שטיין, סבר כי הגם שבית הדין הרבני התייחס בפסק דינו לסוגיית בגידת האשה כמעשה ששולל כוונת שיתוף מצד הבעל, אזי הדברים נאמרו בשולי פסק דינו בלבד, כך שבפועל פסק הדין ביסס את מסקנתו לפיה האשה אינה זכאית לזכויות בבית המגורים על בסיס קביעות עובדתיות לפיהן לא הוכח שיתוף בבית המגורים ולא על סמך בגידת האשה ובמנותק ממנה.
כלומר, לדעתם פסק הדין של בית הדין הרבני הגדול לא החיל את הדין הדתי על המקרה דנן ועל כן הוא לא חרג מסמכותו.
לכאורה, ובניגוד אולי לרושם שנוצר בציבור לפיו בג"צ אימץ את עמדת הדין הדתי לגבי מעשה בגידה של אשה, על פניו נראה שלא כך נעשה על ידו.
בנוסף, למקרא פסק הדין של בג"צ עולה שהוא לא מבדיל בין בגידת אשה לבגידת בעל, כך שהוא אינו מפלה לרעה אשה שבגדה לעומת גבר שבגד לעניין שלילת כוונת שיתוף בנכס.
יחד עם זאת, אין אולי להתעלם מהעובדה לפיה השופטים שטיין ומינץ נחשבים לשופטים שמרניים שמגיעים מהמגזר הדתי-לאומי, ואשר מונו לאחרונה לתפקידם בביהמ"ש העליון הודות למאמציה הבלתי נלאים של שרת המשפטים איילת שקד לשנות מהיסוד את פניו של ביהמ"ש העליון.
יתכן שעובדה זו גם השפיעה על חוות דעתם ולו באופן סמוי לכאורה.
כידוע, בארץ קיימות שתי מערכות שיפוט מקבילות אשר מוסמכות לדון בסוגיות הכרוכות בגירושין בין בני זוג יהודיים: מערכת בתי המשפט לענייני משפחה ומערכת בתי הדין הרבניים.
אמנם, בית הדין הרבני הינו בעל סמכות השיפוט הייחודית לדון בעניין הגירושין ומתן הגט, אולם לשתי הערכאות הללו יש סמכויות מקבילות לדון ביתר סוגיות הנלוות לגירושין, כגון חלוקת רכוש, מזונות, משמורת ילדים והסדרי ראיה, דבר שלא פעם מביא אותן לגיבוש עמדות סותרות ומנוגדות זו לזו, במיוחד בסוגיות שנוגעות לזכויות האשה.
שכן, בעוד שבתי המשפט לענייני משפחה פוסקים בהתאם לדין האזרחי-חילוני, שנחשב כדין מודרני-ליברלי הדוגל במתן שיוויון זכויות לאשה, בתי הדין הרבניים פוסקים בדרך כלל בהתאם לדין המשפט העברי וההלכה היהודית, אשר נחשב לדין מיושן ושמרן מאד, שלרוב גם מפלה את האשה לרעה ביחס לגבר.
אחד ההיבטים הבולטים בו עמדות הערכאות הללו נוגדות זו את זו הנו בהתייחס לסוגיית מעשה הבגידה בין בני זוג.
בעוד שבתי המשפט לענייני משפחה והדין האזרחי אינם מייחסים משמעות למעשה בגידה וממילא אינם מבדילים ואינם מפלים בין בעל בוגד לאשה בוגדת, בתי הדין הרבניים והדין הדתי מייחסים חשיבות רבה למעשה הבגידה, תוך שהם מפלים בבירור את האשה הבוגדת ביחס לגבר הבוגד, בעיקר בהתייחס למעשה הבגידה כעילה לכפיית גירושין על האשה, אובדן זכותה לקבלת מזונות, ושלילת זכותה לחלוקת רכוש שיוויונית בינה לבין בעלה בהתאם להלכת השיתוף בנכסים של הדין האזרחי.
יחד עם זאת, במסגרת הלכת בבלי הוותיקה, אשר ניתנה לפני למעלה מ-25 שנה בבג"צ 1000/92 בבלי נ' בית הדין הרבני הגדול קבע ביהמ"ש העליון במפורש כי ענייני הרכוש בין בני הזוג אינם חלק מענייני הנישואין והגירושין שעליהם חל הדין הדתי, ועל כן בתי הדין הרבניים מחוייבים לפסוק בענייני חלוקת הרכוש בהתאם לדין האזרחי, שכולל את חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973, ופסיקת בית המשפט העליון, לרבות בכל הקשור להלכת השיתוף בנכסים ולא בהתאם לדין הדתי וההלכה היהודית, אשר אינם מכירים בהלכת השיתוף בנכסים.
התיק במקרה דנן עסק בבני זוג שנישאו שנת 1982 ולהם שלושה ילדים בגירים. כעבור למעלה מ-30 שנות נישואין, בשנת 2013, הגיש הבעל תביעת גירושין נגד האשה בפני בית הדין הרבני האזורי, שבה הוא כרך גם את ענייני חלוקת הרכוש ביניהם.
עילות הגירושין של הבעל טענו כי האשה הנה אשה מורדת שאינה מקיימת יחסי אישות מזה מספר שנים, אשה נואפת מזה מספר חודשים ואשה שאינה דואגת לניקיון, ארוחות ואיחוד המשפחה.
עניין הגט והגירושין של בני הזוג הוסדר יחסית במהרה, תוך שהוסכם ביניהם שלא תהיה לו השלכה על נושא חלוקת הרכוש, אשר ידון בהתאם לחוק ולפסיקה האזרחיים.
במסגרת סוגיית חלוקת הרכוש הוסכם בין הצדדים שנכסים שהיו שייכים לבעל לפני הנישואין יהיו שייכים לו בלבד, ואילו נכסים שנרכשו על ידם במשותף במהלך הנישואין שלהם יחולקו ביניהם שווה בשווה.
יחד עם זאת, בין הצדדים התעוררה מחלוקת לגבי חלוקת הזכויות בבית המגורים שלהם. מדובר בבית שנבנה בעסקת קומבינציה לאחר הנישואין, על מגרש שהיה שייך לבעל בלבד לפני הנישואין, ואשר בו התגוררו יחדיו בני הזוג במשך למעלה מ-20 שנה עד לגירושיהם.
פורמלית, בית המגורים, שנבנה כאמור לאחר הנישואים, נרשם בטאבו על שם הבעל בלבד, כך שלכאורה הוא היה שייך רק לו, וזאת בהתאם להסדר איזון המשאבים שקבוע בסעיף 5 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973, אשר חל גם על בני הזוג במקרה דנן.
חוק זה חל על בני זוג שנישאו לאחר יום 1.1.1974 ועל כן הוא חל גם על בני הזוג הללו, אשר כאמור נישאו בשנת 1982.
אולם, פסיקת ביהמ"ש העליון הכירה בכך שאין בהוראות סעיף 5 לחוק יחסי ממון כדי למנוע יצירת כוונת שיתוף בנכס ספציפי, לרבות נכס שנרכש או נתקבל על ידי אחד מבני הזוג לפני הנישואין, ובמיוחד כאשר מדובר בנכס המשמש דירת מגורים של בני הזוג.
כוונת שיתוף הנה כוונה מצד בן הזוג שעל שמו רשום הבית ליצור בו שיתוף ביחד עם בן הזוג השני, וניתן ללמוד על קיומה בכל מיני דרכים, כגון הצהרות והתחייבויות בעל פה מצד בן הזוג שהנכס רשום על שמו, ובעיקר כאשר בן הזוג השני השקיע אף הוא בבית, שיפץ אותו והשביח אותו במהלך הנישואים מכספו שלו.
לפיכך, נכס שהוכחה לגביו כוונת שיתוף יכלל גם הוא בגדר הרכוש המשותף לשני בני הזוג, ויחולק ביניהם שווה בשווה.
בית הדין הרבני האזורי במקרה דנן נדרש אף הוא לדון בשאלה האם יש להכיר בזכויות שיתוף של האשה בבית המגורים שבו היא התגוררה עם הבעל, והוא השיב על כך בחיוב.
בית הדין האזורי קבע בפסק דינו שיש להכיר בשיתוף בבית המגורים ועל כן האשה זכאית למחצית משווי הזכויות בו.
בית הדין הסיק את כוונת השיתוף של הבעל מאמירות שונות של הבעל, מהעובדה שהבית נבנה לאחר הנישואים ובעת החיים המשותפים של הצדדים כך שכנראה שהיה שיתוף של שניהם בפן הלוגיסטי של בנייתו, וכן משיפוצים שנערכו בבית לאחר בנייתו.
הבעל הגיש ערעור על פסק הדין של בית הדין האזורי בפני בית הדין הרבני הגדול, שהתקבל על ידו.
בית הדין הרבני הגדול קבע בפסק דינו שהאינדיקציות עליהן הצביע בית הדין האזורי להוכחת שיתוף בבית המגורים של בני הזוג אינן משמעותיות דיין, בין היתר מאחר ששיפוץ הדירה לא היה משמעותי וספק אם האשה השתתפה במימונו, מאחר שהיא לא עבדה באותה תקופה.
שניים משלושת הדיינים של בית הדין הרבני הגדול, עמוס ונהרי, התייחסו גם לבגידת האשה כשיקול ששולל את כוונת השיתוף של הבעל.
הדיין עמוס ציין שיש ליתן משקל לבגידתה של האשה כשוללת כוונת שיתוף, תוך שהוא מצטט מפסק דינו של השופט שוחט בהליך עמ"ש (ת"א) 13313-12-11 כי "קשה לייחס כוונה לבן זוג לשיתוף בן הזוג האחר בנכס חיצוני, כשהאחר אינו שומר אמונים לבן זוגו, בוגד בו עם נשים אחרות".
זאת, מבלי להבחין בין מועד היווצרות השיתוף הספציפי לאורך ציר הנישואין, ככל שנוצר, לבין מועד הבגידה. בדרך זו, נמצא שבית הדין הרבני הגדול ראה את מעשה הבגידה של האשה כשולל למפרע את השיתוף, מתוך הנחה שאם הבעל היה יודע מראש שהאשה תבגוד בו ביום מן הימים, הוא לא היה מסכים מלכתחילה לשיתוף.
הדיין נהרי הקיש והשווה בין נושא כוונת השיתוף לבין דיני המתנה, שמאפשרים חזרה מהתחייבות ליתן מתנה בשל התנהגות מחפירה, באופן לפיו בגידתה של אשה מהווה מכח קל וחומר התנהגות מחפירה שמצדיקה חזרה של הבעל מכוונת שיתוף: "מעשה הבגידה יוצר כוונת אי שיתוף של בעל הנכס כלפי מי שבגד בו".
האשה עתרה לבג"צ כנגד פסק הדין של בית הדין הרבני הגדול, בטענה לפיה הוא ייחס משקל לטענת הבגידה, כך שהוא יישם את הדין הדתי על סוגיית השיתוף בבית המגורים במקום את הדין האזרחי, ובכך הוא חרג מסמכותו.
כאן המקום להבהיר כי ההליך בו בית הדין הרבני 'נפגש חזיתית' עם בית המשפט העליון הנו בעת הגשת ערעור על החלטת בית הדין הרבני הגדול בפני ביהמ"ש העליון, אשר פורמלית מוגש במסגרת הליך בג"צ.
עם זאת יובהר כי ביהמ"ש העליון קבע בפסיקתו שהתערבותו בפסקי דין של בית הדין הרבני הגדול הינה מצומצמת ומוגבלת רק למקרים של חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות החוק, או במקרים חריגים שבהם נדרש מתן סעד מן הצדק, מקום שהעניין אינו בסמכותו של בית משפט או בית דין אחר.
פסק הדין של בג"צ אישר בדעת רוב של השופטים שטיין ומינץ, כנגד דעת המיעוט של השופט עמית, את פסק הדין של בית הדין הרבני הגדול, לפיו לא הוכחה כוונת שיתוף של האשה מצד הבעל בבית המגורים ולכן אין לאשה זכויות בו.
השופט עמית סבר שפסק הדין של הדין הרבני התחשב בפועל גם בבגידת האשה בתוך מכלול השיקולים לשלילת השיתוף בנכס, וזאת אף באופן לפיו בגידת האשה היתה למעשה השיקול שהיטה את הכף לחובתה. בכך החיל בית הדין הרבני הגדול את הדין הדתי על ענייני רכוש, וזאת בניגוד להלכה הפסוקה ועל כן הוא חרג מסמכותו.
עוד ציין השופט עמית כי מגמת הדין האזרחי באופן כללי הינה לנתק את העיסוק בהתנהגות המינית של הצדדים בכל הקשור לסכסוך הרכושי בין הצדדים.
אמנם, יתכנו מקרים בהם בגידה ממושכת תעיד על העדר שיתוף בין בני הזוג, אולם בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע כי הגם שבגידה ממושכת עשויה לשים קץ לשיתוף, אין נענשים עליה למפרע על ידי נטילת הזכויות ברכוש המשותף וזאת לרבות כאמור בבג"ץ 8928/06 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול.
כלומר, השיתוף הכללי בין בני הזוג, כמו גם השיתוף הספציפי בנכס, מתגבש בנקודה מסוימת על ציר חיי הנישואין.
לפיכך, נפקותה של בגידת בן הזוג הנה מכאן ואילך, כנקודת זמן המעידה על המשבר ביחסים בין בני הזוג, כך שיש להבחין בין רכוש שנצבר לפני מעשה הבגידה לרכוש שנצבר מיום הבגידה ועד לפירוק בפועל של הנישואין, באופן לפיו משבר חמור ביחסים אמור להפסיק את השיתוף רק מאותו מועד ואילך ולהחילו רק על הנכסים הקיימים באותה עת.
בסיכום דבריו, קבע השופט עמית כי בית הדין הרבני חרג מסמכותו, מאחר ובניגוד להלכת בבלי ולפסק הדין בבג"ץ 8928/06, הוא החיל את הדין הדתי תוך מתן משקל לבגידתה של האשה, בשאלה רכושית מובהקת.
לפיכך, יש לבטל את פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול, ולקבוע שהאשה זכאית למחצית הזכויות בבית המגורים, כאמור בפסק הדין של בית הדין הרבני האזורי.
השופט מינץ חלק על דעת השופט עמית, ונימק את דעתו בכך שפסק הדין של בית הדין הרבני הגדול ניתן למעשה על בסיס קביעות עובדתיות לפיהן לא הוכח שיתוף בבית המגורים, ולא על סמך בגידת האשה.
השופט מינץ סבר שאמנם שניים מהדיינים של בית הדין הרבני הגדול התייחסו בפסק הדין גם לבגידת האשה, אך הם לא ביססו עליה בפועל את מסקנתם בדבר שלילת כוונת השיתוף של הבעל.
הדיין נהרי גם הדגיש שמסקנתו לפיה הדין הדתי שולל שיתוף הנכס עקב מעשה בגידה נאמרה בשולי הדברים בלבד וזאת בנוסף ומעבר לנדרש בחוות דעתו הבסיסית.
לפיכך, אין לומר שפסק הדין של בית הדין הרבני החיל את הדין הדתי על יחסי הרכוש בין בני הזוג, וכי הוא היה נגוע בשקלול נסיבות שאינן רלוונטיות לעניין ועל כן גם אין לומר שבית הדין הרבני הגדול חרג מסמכותו בפסק דינו.
השופט שטיין הצטרף לדעתו של השופט מינץ, כנגד דעתו של השופט עמית. יחד עם זאת, השופט שטיין אף סבר שבית הדין הרבני היה רשאי להביא במניין שיקוליו את מעשה בגידתה של האשה כשיקול אשר בא לשלול או לאין את כוונתו של הבעל לשתפה כשותפה שוות זכויות בבית המגורים, אם כי הוא חושש שבית הדין נתן לו משקל יתר.
עם זאת השופט שטיין הוסיף שחשש הזה אינו מעלה ואינו מוריד, שכן הביקורת השיפוטית של בג"ץ על פסקי הדין של בתי דין דתיים מוגבלת מעיקרה לשאלת הסמכות ולתיקון פגמים שיורדים לשורשו של ההליך, ואילו בית הדין פסק בדל"ת אמות סמכויותיו.
בהתאם לדעת הרוב נפסק לבסוף שלאשה אין זכויות בבית המגורים. יחד עם זאת, יצויין כי ב"כ האשה הצהיר כי בדעתו להגיש בקשה לדיון נוסף בתיק זה.
במידה ובקשה כזו תוגש וגם תתקבל בפועל כך שבג"צ יקיים דיון נוסף בתיק זה יתכן שפסק דין זה ישונה במסגרת הליך הדיון הנוסף.
עוד בנושא: זכויות בדירה הרשומה על שם החמות ז"ל
בית המשפט קבע כי כשאין סכנה לאשה, אין סיבה להוציא צו הגנה כנגד הגרוש...
קרא/י עוד..הכירו את ההליך המשפטי לצורך הוצאת צו הגנה במקרים של אלימות קשה במשפחה...
קרא/י עוד..האם יכול להיות שהבגידה משתלמת? הכירו את ההלכה הנהוגה בבית המשפט בישראל.
קרא/י עוד..הקשר הזוגי בעידן האינטרנט. נקודות למחשבה והדרך לחזור לאינטימיות זוגית...
קרא/י עוד..אחת מכל 3 נשים בישראל סובלת מאלימות כלכלית מצד בן הזוג. מה אפשר לעשות?
קרא/י עוד..מסמך משפטי מחייב המגדיר את אופן גידול הילד/ים על ידי זוג הורים ללא קשר ממוסד...
קרא/י עוד..הכירו את הדרך החוקית לחיות במשפחה חד מינית, להביא ילדים ולקבל הכרה רשמית...
קרא/י עוד..מה משמעות המושג הורה פסיכולוגי ומה הן הזכויות של הורה פסיכולוגי בענייני משפחה.
קרא/י עוד..בית המשפט הורה לחסן את הילדים למרות שאביהם התנגד שיעברו את החיסון...
קרא/י עוד..איך קובעים מה יהיה שם משפחתו של הילד בכל אותם מקרים שההורים אינם נשואים...
קרא/י עוד..עשור של שינויים חשובים בתחום דיני המשפחה בישראל. עורכי הדין מסבירים...
קרא/י עוד..כיצד מתייחסת היהדות למקרים של בגידה? מתי אפשר לכפות גירושין או לשלול מזונות?
קרא/י עוד..בית המשפט קבע: סעיף 55 לחוק הירושה חל גם לגבי ידועים בציבור בני אותו מין...
קרא/י עוד..הכירו את הזכויות המלאות של זוגות חד מיניים בישראל בהתאם לחוק ולפסיקה...
קרא/י עוד..ההבדלים העיקריים בין ערכאות השיפוט המקבילות בכל הנוגע לדיני המשפחה...
קרא/י עוד..בית המשפט דחה תביעה של בן שניסה לבטל ייפוי כח מתמשך שעליו חתמה אמו...
קרא/י עוד..בכל שנה יותר ויותר זוגות מתגרשים בגלל אלימות מילולית. מה קורה בזוגיות שלך?
קרא/י עוד..עד מתי תמשיכי לסלוח ולהאמין לו שזה לא יקרה שוב? הנה כמה דברים שחשוב שתדעי
קרא/י עוד..בית המשפט קבע כי לא ניתן למנות אפוטרופוס למי שחתם על יפוי כח מתמשך!
קרא/י עוד..כל התשובות לכל השאלות בנושא עריכת ייפוי כוח מתמשך, לכל מקרה שלא יבוא...
קרא/י עוד..הסבתא ערכה הסכם מתנה ובית המשפט ביטל אותה בשל היותה דמנטית...
קרא/י עוד..יש הרבה יותר סיבות הגיוניות "למה לא להתחתן" ובכל זאת, רוב הזוגות מתחתנים...
קרא/י עוד..הכירו את הדרך החוקית לצורך בדיקת אבהות והכרעה שיפוטית לגבי זהות האב...
קרא/י עוד..הידעת? קיימת אפשרות לקביעת אבהות רק על סמך מסמכים וראיות בפני בית המשפט...
קרא/י עוד..מה משמעותה החוקית של ההתחייבות לתת מתנה וכיצד ניתן לבטל התחייבות כאמור?
קרא/י עוד..