במהלך ההליכים, נשלחו מהפלאפון של האשה 7 הודעות SMS [מסרונים] בזמנים שונים למנהלת של הבעל, שבהן נטען שהבעל עבר התקף פסיכוטי, תקף את האשה באלימות, מבלה עם זונות, נתן את רכבו לזונה בתמורה לקבלת שירותי מין ממנה, סיפר לכולם שהוא שונא את המנהלת ומקלל אותה בכל יום, גנב את קצבת הנכות של בנו, שאף ראה אותו מקיים יחסים עם זונה ונזקק עקב כך לטיפול נפשי ועוד "מחמאות" מסוג זה.

הבעל הגיש תביעת לשון הרע בסך של 200,000 ₪ כנגד האשה בגין הטענות הללו, אולם היא הכחישה שהיא שלחה את ההודעות מהפלאפון שלה.

לטענתה, ההודעות נשלחו על ידי בתה וזאת בשל המצוקה שבתה חוותה נוכח התנהגות הבעל ועל כן היא זעקה לעזרה מתוך תקווה שהמנהלת תסייע למשפחתה ו-"תציל" אותה.

עם זאת, האשה גם טענה שכל ההודעות חוסות תחת הגנת אמת דיברתי לפי סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע כלומר, שמדובר בהודעות אמיתיות ונכונות עובדתית וכי עומדת לה גם הגנת תום הלב, לפי סעיף 15 לחוק זה.

כל הטענות הללו גם לא הפריעו לאשה לטעון שהיא למעשה גם רוצה שהבעל יחזור לביתה וכי התביעה שהוגשה על ידו היא בכלל יוזמה של "הפילגש" שלו.

מצד שני, האשה גם הגישה תביעת לשון הרע כנגד הבעל וזאת בשל הודעות מכפישות שנשלחו אליה מטעם בת זוגו של הבעל, בהן נטען שהבעל אמר לבת זוגו שהאישה "מסריחה, לא מבשלת ולא מנקה, כי היא צריכה טיפול פסיכיאטרי דחוף ומי שרוצה להישאר שפוי צריך לברוח ממנה כמו מאש".

הכרעת הדין: היעדר הוכחת הגנת אמת דיברתי והגנת תום הלב

בית המשפט קבע בתחילה שהאשה היא ששלחה את ההודעות המכפישות, תוך דחיית טענתה לפיה בתה היא ששלחה אותן.

בפסק הדין נכתב כי מדובר בהודעות בעלות אופי קשה ביותר, שאין בהן כל רמז לבקשת עזרה. נהפוך הוא. בנוסף, האשה לא טרחה להגיש כל תצהיר מטעם בתה להוכחת הטענה כי ההודעות נשלחו על ידה, למרות שלא היתה לה כל מניעה לכך.

לאחר שבית המשפט קבע שהאשה היא שעומדת מאחורי שליחת ההודעות, הוא פנה לבדוק האם עומדת לה הגנת אמת דיברתי ו/או הגנת תום הלב לפי החוק והגיע למסקנה שאף אחת מהן איננה עומדת לזכותה.

בית המשפט קבע שהאשה לא הוכיחה את אמיתותן של אף אחת מההודעות ובין היתר לא הוכיחה שהבעל סובל מבעיות פסיכיאטריות ושהוא תקף אותה באלימות. בנוסף נקבע שאין כל מקום לומר שבת זוגו היא 'זונה' רק בגלל שהיא חיה עם בעלה שפרוד ממנה.

לאור כל האמור לעיל קבע בית המשפט שהפצת ההודעות המכפישות על הבעל, במיוחד לאור העובדה שהן למנהלת של הבעל, מהוות לשון הרע.

מאחר שהבעל לא הוכיח את היקף הנזקים שנגרמו לו לטענתו עקב ההודעות הללו, בית המשפט פסק לו פיצוי סטאטוטורי ללא הוכחת נזק, בסך של 50,000 ₪.

זהירות בתביעות לשון הרע בגין אמירות בין בני זוג מסוכסכים

בית המשפט גם דחה את תביעת לשון הרע שהאשה הגישה כנגד הבעל, בשל ההודעות שכאמור נשלחו אליה על ידי בת זוגו.

בית המשפט קבע שההודעות הללו אינן מהוות לשון הרע כי אם בגדר חילופי עלבונות הדדיים במאבק הארוך שמתנהל בין הצדדים.

בית המשפט הבהיר כי לפי הפסיקה שלא כל גידוף ייחשב בהכרח כלשון הרע, אלא יש לבדוק את נסיבותיו של כל מקרה לגופו וכי יש לנקוט משנה זהירות בכל הנוגע לתביעות לשון הרע בגין אמירות בין בני זוג שמסוכסכים ביניהם.

בפסק הדין המעניין הוסבר כי סכסוכים בין בני זוג הנם סכסוכים שטעונים מאוד מבחינה רגשית ושעלולים לגרור ביטויים חריפים שנאמרים בסערת רגשות. בנוסף, גם כעניין שבמדיניות, אין לעודד צדדים לסכסוך משפחתי להגיש תביעות לשון הרע בגין כל ביטוי פוגע שנאמר על ידי הצד שכנגד, מאחר שהדבר עלול להציף את בתי המשפט בתביעות כאלו.

בסיכומו של דבר קיבל בית המשפט את תביעת הבעל ודחה את תביעת האשה, תוך שהוא מחייב אותה לשלם לו פיצויים בסך של 50,000 ₪ והוצאות משפט בסך של 18,000 ₪.

עוד בנושא: תשלום פיצויים בשל לשון הרע בהתבסס על ניכור הורי