ניכור הורי נלמד מראיות אובייקטיביות ולא מתחושות של ההורה

כלומר, כיצד הורה גרוש, שלטענתו סובל מניכור הורי מצד בנו כלפיו, יכול להוכיח טענה זו, במידה והוא עותר לבית המשפט בבקשה שיעזור לו להתמודד עם עניין זה.

כיצד מוכיחים את טענת הניכור ההורי

השאלה כיצד בעצם ניתן להוכיח קיומו של ניכור הורי נדונה במסגרת הליך תלה"מ 13196-11-18 ל.ב. נ' ח.ב. אשר התנהל בפני בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב.

בית המשפט קבע כי ניכור הורי נלמד מראיות אובייקטיביות ולא מתחושות סובייקטיביות של ההורה, כפי שנסביר מיד ככה.

תיק זה דן במקרה בו הטענה לניכור הורי הגיעה מצד אם שלטענתה סובלת מניכור הורי מתמשך מצד בתה בת ה-15 וזאת בשל התנהגות האב. עוד הסתבר שהאם גם פעילה בעמותה למאבק בניכור הורי.

בית המשפט הבהיר כי הוא מברך על קיומה של העמותה וכי ניכור הורי הוא תופעה מגונה שלא רק פוגעת בילדים, אלא גם בלתי חוקית בעליל.

יחד עם זאת, בית המשפט גם ציין שיש להיזהר מפני המקרים הבלתי מוצדקים של האוחזים ב-'דגל' הניכור ההורי, כך שיש להקפיד שאדם לא יחשב כמנכר רק כי ההורה השני מנופף ב-'דגל' הניכור ההורי, אלא אם קיימת תופעה של ניכור הורי בפועל וממש.

לפיכך, יתכנו מצבים בהם בית המשפט ידחה בקשות מטעם הורים שטוענים לניכור הורי וזאת מטעמים שונים.

ראשית, בנסיבות בהן ניתוק הקשר או הכבדה עליו היה בנסיבות מוצדקות. כך לדוגמא, התרחש במקרה בו הורה פדופיל ראה עצמו כהורה מנוכר וטען שפגיעותיו היו בקטינים אחרים ולא בילדיו שלו.

כלומר, יש להבין שמניעת קשר או הכבדה על קשר של ילד עם הורה פדופיל איננה ניכור הורי, כי אם בבחינת הצדקה מוצדקת, כך שמי אשר הורשע בפדופיליה אל לו להתפלא אם "מעטפת המגן" שתתפרס על ילדיו תהא כבדה ונכבדת.

שנית, יתכנו גם מצבים בהם בית המשפט ידחה בקשות מטעם הורים שטוענים לניכור הורי בנסיבות בהן הם מנסים למעשה לעשות שימוש במנגנון אשר נועד לטפל בניכור ההורי, במקום בו ניכור הורי אינו קיים בפועל וממילא לא הוכח כנדרש.

קראו: האם הגישה תביעה לחידוש הקשר עם בנה הקטין בשל ניכור הורי

במקרה דנן למשל, האם טענה שהיא פנתה לעו"ס הקליני ונפגשה איתו לבדה וזה האחרון כתב כי מדבריה של האם עולה שהאב משפיע רבות על הבת ומסית את הבת כלפיה.

ברם, טענה זו איננה בגדר ממצא כלשהו, שהרי העו"ס הקליני בסך הכל פגש את האם והעלה על הכתב את הדברים אשר היא סיפרה לו ועל כן אין המדובר בממצא שהופך את האב למנכר.

האם גם הציגה מסמך נוסף, חתום על ידי פסיכולוגית שטענה שהאם מתמודדת שנים עם סיטואציה של מלחמה על הקשר עם ילדתה האהובה והיא מתמודדת עם דחיה מתמשכת אותה היא חווה כנובעת מן האב. עוד טענה הפסיכולוגית שהיא בטוחה שהאם אוהבת את בתה.

בית המשפט ציין שגם הוא בטוח שהאם אוהבת את בתה ואף בטוח שהבת אוהבת את אמה, אך בכך אין להקים סברה שהניכור ההורי קיים במקום כלשהו שהוא מעבר לעולם החוויות הפנימיות של האם.

כלומר, ניכור הורי נלמד מראיות אובייקטיביות ולא מתחושות סובייקטיביות של הורה כלשהו. במילים אחרות, בית המשפט צריך לשאול עצמו האם די לה לאם בכך שמטיחה באב שהוא מסית ומנכר, והאם לא כדאי לבצע בדיקה שמא על פני השנים אשר חלפו תרמה האם תרומה מכרעת למצב אשר נוצר.

עוד ציין בית המשפט כי במקרים של ניכור הורי ראוי למנות אפוטרופוס לדין וזאת בין השאר לבל יטען כי ההורים או מי מהם אינו מייצג את האינטרס של הקטין בנפרד מהאינטרס שלו הוא. שכן, עצם הטענה לניכור הורי אומרת שהורה אחד אינו בקשר וההורה האחר הוא שורש הבעיה ולכן, ראוי להביט באינטרס הקטין ורצונותיו דרך משקפי האפוטרופוס לדין.

ואמנם, בית המשפט מינה אפוטרופא לדין גם עבור הילדה בתיק דנן, אלא שהאפוטרופא סברה שאין כל ניכור הורי במקרה זה, אלא מדובר במצב בו הקטינה דווקא חפצה בקשר עם אמה וגם בדעתו של האב לא עולה כלל להפריע לקשר הזה והוא אף מנסה לסייע, כך שהתנהגותו שונה לחלוטין מהתנהגות של הורה מנכר.

בית המשפט גם הפנה את האם ובתה למטפלת, שדיווחה שהתגלה קרע ביחסים שבין האם לבין הבת, מאחר שלתפיסתה של הבת האם עלבה בה והתייחסה אליה בגסות, בהודיעה לה שאם היא לא תעבור להתגורר עמה, היא לא תראה אותה ארבעים שנה.

עוד דווח שהבת נעזרת בטיפול פסיכולוגי, בין השאר כדי להגן על עצמה מפני הסכסוך הקיים בין הוריה וכי היא תופסת את אמה כמי שצריכה להפסיק להציק לה, וכמי שמנסה לספר לה שאוטוטו היא תחדל להתגורר אצל אביה, כך שינותקו קשרי המקום, החברות והלימודים בו היא נמצאת היום.

גם המטפלת ציינה מפורשות שהאב הביע רצון כן לחדש את הקשר בין הבת לבין אמה והוא מכיר בחשיבות הקשר.

בנוסף, בית המשפט נפגש בעצמו עם הבת, והתרשם שאין שום בסיס לטענת הניכור ההורי מצד האם, וכי האם הכניסה את הבת שוב ושוב ולאורך שנים למצב של כפל נאמנות או בעצם לדרישות אשר תכליתן להוכיח שהאם היא שקובעת, כי רצונה של הקטינה חשוב פחות וכי בהתנהגותה ובבחירותיה של הקטינה עליה לרצות את אמה.

אולם, כאשר נקלע הורה לחיכוך עם קטין, בוודאי קטין בגיל ההתבגרות והחיכוך חוזר על עצמו שוב ושוב ותוך שהקטין אינו מוכן לוותר על הקשר והוא מבקש שהתפתחותו תהא הדרגתית, אזי אין מדובר בניכור הורי.

כלומר, הנפנוף בדגל ניכור ההורי במקרה דנן נועד יותר להשיג מטרה שהאם הציבה לעצמה כבר לפני זמן רב, לקבל את מלוא מה שהיא רואה כזכויותיה כאם ואין זה משנה מה בעצם רוצה הילדה.

עוד נקבע שכאשר הורה אוחז שלא כדין בדגל הניכור ההורי ולא זה המצב בכאן, אין הוא רק חוטא ב-"חטאים קטנים" של השחתת זמנו וכספו של הצד שכנגד / בזבוז זמנו של הציבור הוא זמנו של בית המשפט, אלא בעיקר מפריע למי שזקוק לסעד באמת והם אותם הורים מנוכרים.

לאור האמור לעיל, קבע בית המשפט שלא רק שהאם לא הוכיחה את טענת הניכור ההורי, אלא הוכח בצורה פוזיטיבית שההיפך הוא הנכון, בוודאי במשקל הראיות הנדרש בדין.

קראו עוד: שלילת חזקת הגיל הרך בשל ניכור הורי ניכור הורי? ניתן להפחית מזונות ולעיתים אף לבטלם!