עוברת על דת יהודית ועילת מעשה כיעור

כיצד הגיע המקרה לדיון בבית הדין הרבני?

תיק זה עסק בבני זוג שנישאו בשנת 2013 והתגרשו בשנת 2019. האשה הגישה כנגד הבעל תביעה לתשלום דמי כתובה בסך של 120,000 ₪

הבעל ביקש לדחות את התביעה בטענה שהאשה הפסידה את כתובתה בעילות מעשה כיעור ועבירה על דת יהודית.

לדברי הבעל, בכוונתו היתה להקים עם האשה בית נאמן שמבוסס על צניעות, אלא שלאחר נישואיהם התגלה לו שהאשה החלה לעשות מעשי כיעור מאחר שהיא קשרה קשרים פסולים עם גברים זרים.

בנוסף טען הבעל שהאשה החלה לעבור על דת יהודית, מאחר שהיא החלה להתלבש בצורה מופקרת ולא צנועה, שכללה ג'ינסים צמודים ומכנסיים קצרים.

האשה הכחישה את טענות הבעל וטענה שהיא מעולם לא בגדה בו וכי כל פגישותיה עם הגברים הזרים היו בענייני עבודתה בלבד.

לגבי צורת לבושה טענה האשה שהיא תמיד נהגה להתלבש כך, עוד לפני החתונה וכי הבעל ידע על כך מלכתחילה. בנוסף טענה שהבעל המשיך לקיים עמה יחסי מין גם לאחר שהגיש כנגדה תביעת גירושין.

באילו נסיבות אשה שעוברת על דת יהודית עלולה להפסיד כתובתה?

בית הדין הבהיר שהטעם לאיסור להתלבש באופן לא צנוע ובזרועות מגולות, שבגינו האשה מוגדרת כמי שעוברת על דת יהודית, נובע בשל חשד זנות כלומר, בשל החשד שהאשה מתלבשת כך מאחר שהיא רוצה למשוך אנשים לעשיית זימה.

יחד עם זאת, במציאות של ימינו ישנם סוגי חברה שבהם מקובל שהנשים מתלבשות שלא לפי ההלכה אך זאת ללא שום מטרת זנות ועל כן אין הצדק לכך שנשים אלו תפסדנה את כתובתן.

דייני בית הדין הרבני קבעו כי במקרה דנן מדובר באשה שנהגה להתלבש באופן חשוף עוד לפני החתונה והבעל ידע זאת היטב.

בנוסף, מדובר בבני זוג שלא קיימו אורח חיים דתי לפי ההלכה, אלא נהגו ללכת יחדיו לחופי רחצה מעורבים, בלבוש חשוף, ולבלות במסעדות לא כשרות. האשה נהגה לשוחח עם גברים אחרים, אך גם הבעל נהג לשוחח באריכות עם נשים אחרות.

אמנם, הבעל היה זכאי לכאורה לבקש מהאשה לאחר החתונה לשנות את דרכיה ולהתנהג לפי ההלכה, אולם אין הוא יכול לדרוש ממנה זאת בנסיבות שבהן הוא עצמו ממשיך להתנהג שלא לפי ההלכה.

בנוסף, היה עליו להתריא בפניה שאם היא לא תשנה את דרכיה היא תפסיד את כתובתה, מה שלא נעשה על ידו במקרה דנן, ועל כן נקבע שהאשה לא תפסיד את כתובה בגין עילת עוברת על דת יהודית.

באילו נסיבות תתקבל טענת מעשה כיעור?

כדי להוכיח את טענותיו בדבר ביצוע מעשה כיעור, הציג הבעל סרטון שצולם על ידי חוקר פרטי מטעמו שבו האשה נראתה יוצאת עם גבר זר מהמרפאה שבה עבדה. בנוסף, טען הבעל שהוא שמע שמועות שלאשה יש רומן עם מאמן הכושר שלה, אולם היא סירבה לעזוב את מאמן הכושר למרות שהיא הבטיחה לו לעשות כך.

בית הדין ציין שלפי ההלכה האשה עלולה להפסיד את כתובתה בעילת מעשה כיעור רק במקרה שבו האשה בעצמה הודתה בכך או כאשר יש שני עדים לכך, מה שלא נעשה במקרה דנן.

בפסק הדין צויין כי האשה הכחישה באופן נחרץ שהיא בגדה בבעלה ואילו הסרטון של החוקר הפרטי רק מראה את האשה יוצאת עם גבר זר מהמרפאה בה עבדה, כך שהוא אינו מוכיח שהאשה שהתה עם גבר זר לבדה במקום סגור.

בית הדין גם קיבל את טענת האשה לפיה הסרטון שהוצג לבית הדין עבר עריכה, מאחר שבסרטון המקורי רואים את החוקר נכנס בעצמו למרפאה ומצלם אותה כשהיא מלאה באנשים ולקוחות.

בית הדין גם דחה את טענת הבעל בדבר הרכילות על הרומן שהאשה ניהלה כביכול עם מאמן הכושר שלה, לאחר שנקבע שהבעל לא הביא עדים לכך שהיא התייחדה עם אותו מאמן או שהם ראו מעשה כיעור אחר ועל כן לא יתכן שהיא תפסיד את כתובתה רק על סמך שמועות ורכילות.

לבסוף קבע בית הדין כי עצם העובדה לפיה הבעל המשיך לקיים יחסים עם האשה גם לאחר שהוא תבע את הגירושים מעידה למעשה על כך שהוא עצמו לא האמין שהיא בגדה בו.

יתרה מכך, מאחר שהבעל הציג את עצמו כמי שבקיא בהלכה, הוא בוודאי גם היה מודע לכך שאשה שבגדה בבעלה אסורה לבעלה ובועלה ועל כן אסור היה גם לו עצמו להמשיך ולקיים עמה יחסים במידה שהיא בגדה בו.

בנסיבות אלו הגיע בית הדין למסקנה לפיה הבעל החליט להגיש תביעת גירושין כנגד האשה לא בגלל שהוא באמת האמין שהיא בגדה בו, אלא בגלל שהרכילות על הרומן שהיא כביכול ניהלה עם מאמן הכושר שלה פגעה בכבודו וגרמה לו לרגשי בושה.

בסיכומו של דבר, קיבל את הדין את התביעה וקבע כי האשה זכאית לתשלום הכתובה, כך שהבעל חוייב לשלם לאשה דמי כתובה בסך של 120,000 ₪.

קריאה נוספת: באילו מקרים ניתן לשלול מהאשה את תשלום הכתובה?