בית המשפט נעתר לבקשה בו ביום והורה על מתן צו מינוי אפוטרופוס כמבוקש.

אולם, כבר למחרת, הגיש ב"כ האפוטרופוס הכללי הודעה לבית המשפט בפ"ת ולפיה האב חתם על ייפוי כוח מתמשך שהופקד אצלו כבר ביוני 2018 ואשר הסמיך את שניים מילדיו לשמש כמיופי כוח מתמשכים עבורו וזאת הן לענייני גוף, הן לענייני רכוש ועניינים אישיים.

למרות הגשת הודעה זו, לא ניתנה החלטה אחרת על ידי בית המשפט לענייני משפחה בפ"ת.

בהמשך לכך הגיש האב בקשה בפני בית המשפט בפ"ת לבטל את צו המינוי שניתן לגביו, בטענה שאין כל צורך בצו זה, מאחר שהוא צלול וכשיר. אולם, בית המשפט בפ"ת דחה את בקשתו, בינואר 2019.  

בשלב זה הגישו ילדיו של האב ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בפ"ת וזאת בפני בית המשפט המחוזי בלוד.

יפוי כח מתמשך גובר על בקשה למינוי אפוטרופוס

בית המשפט המחוזי קבע שיש לקבל את הערעור וזאת מאחר שבית המשפט לענייני משפחה שגה הן בכך שנעתר לבקשת הילדים למתן צו למינוי אפוטרופוס במעמד צד אחד, והן בכך שדחה על הסף את בקשת האב לביטול צו זה.

ראשית נקבע שהילדים, שידעו היטב שאביהם חתם על ייפוי כוח מתמשך, לא היו צריכים בכלל להגיש בקשה למינוי אפוטרופוס לגבי האב, אלא היה עליהם להגיש בקשה להפעלת יפוי הכח המתמשך, בצירוף חוות דעת כדין.

זאת לאור סעיף  33א(א)(2) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, אשר קובע שאין למנות אפוטרופוס לאדם בגיר שהפקיד אצל האפוטרופוס הכללי יפוי כח מתמשך לגביו, שמתייחס לאותם עניינים שלשמם התבקש בית המשפט למנות אפוטרופוס.  

סעיף זה מבהיר שאפוטרופוס וייפוי כוח מתמשך הם שני מוסדות שאינם יכולים להתקיים זה בצד זה, כך שאם הוגשה בקשה למינוי אפוטרופוס, לאחר שהופקד ייפוי כוח מתמשך, אזי ייפוי הכוח המתמשך הוא שגובר.

מכאן נובע שכאשר בית המשפט מקבל בקשה למנות אפוטרופוס, עליו בראש ובראשונה להעביר את הבקשה לתגובת האפוטרופוס הכללי, על מנת שהוא יבדוק ויודיע לבית המשפט אם אותו אדם הפקיד ייפוי כוח מתמשך המתייחס לאותם עניינים שלשמם התבקש בית המשפט למנות לו אפוטרופוס.

בהתאם לכך נקבע שבית המשפט בפ"ת שגה בכך שנתן את הצו למינוי אפוטרופוס במעמד צד אחד, ומבלי לבקש קודם לכן את תגובת ב"כ האפוטרופוס הכללי.

בנוסף לכך נקבע שבית המשפט בפ"ת גם שגה בכך שהוא דחה את בקשת האב לבטל את צו מינוי האפוטרופוס וזאת ממספר טעמים.

ראשית, בית המשפט שגה בכך שהוא דחה את בקשת האב על הסף, מבלי לקיים דיון בבקשה ומבלי להתרשם באופן ישיר מהאב, וזאת בפרט מאחר שבאף אחד מהמסמכים שהוגשו בפני בית המשפט לענייני משפחה לא צויין שהאב אינו מסוגל להביע את דעתו.

מובן שבית המשפט אינו חייב לקבל את דעתו של האב או של יתר הצדדים, אולם זכותו של האב להביע את דעתו ומחובתו של בית המשפט היה לשמוע אותה.

שנית, בית המשפט שגה בכך שהוא דחה את בקשת האב לבטל את צו מינוי האפוטרופוס גם מאחר שהוא כבר ידע באותה עת שהאב הפקיד יפוי כח מתמשך אצל האפוטרופוס הכללי.

לפיכך המסקנה שלו באותו שלב הייתה צריכה להיות שההליך למינוי אפוטרופוס הינו שגוי, והיה עליו לשנות את הדרך בה נותב התיק, ולדון בו כדי לבחון האם יש להפעיל את יפוי הכח המתמשך ולשם כך לדרוש ולקבל חוות דעת ערוכה כדין ולשמוע את האב בעצמו.

בסיכומו של דבר נקבע שהצו למינוי אפוטרופוס לאב הנו מבוטל.

עוד בנושא: חובת הדיווח של האופטרופוס לפי חוק