רגע לפני שמתגרשים
חשוב לגבש אסטרטגיה
שתתאים בדיוק לך:
פנו אלינו
כפי שכתבנו והסברנו במקרים רבים, ניכור הורי הנו כינוי להתנהגות ילד שהוריו גרושים אשר מסרב בתוקף לקיים כל קשר עם ההורה שאינו המשמורן שלו.
המודעות הציבורית לתופעה קשה ומכאיבה זו הולכת וגדלה בשנים האחרונות ומוצאת את ביטויה יותר ויותר גם בפסיקת בתי המשפט לענייני משפחה.
מאחר וברוב המקרים של משמורת יחידה האם היא שמחזיקה במשמורת זו, רוב המקרים של ניכור הורי מתרחשים כלפי האב.
אולם, תופעה זו מתרחשת גם במקרים הפוכים וזאת כפי שאירע בנסיבות במסגרת הליך תלה"מ 35307-02-19 א.א נ' א.א. אשר התנהל בפני בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב בפני השופט ארז שני.
תיק זה עסק בבקשה של אם שעתרה לקבלת צו שיחדש את הקשר בינה לבין בנה בן ה-16.5, אשר נותק כשנה וחצי לפני כן.
עקרונית, ניתן לקבל צו לחידוש קשר עד הגיעו של הילד לגיל 18 והפיכתו לבגיר. אולם, בית המשפט ציין שככל שהקטין מתקרב לגיל 18, כך גם קשה ליתן צו כזה, משום שקשה להניח שבזמן שנותר עד לבגירתו של הקטין ניתן יהיה לעשות מעשה של ממש.
לפיכך, הורה הרואה שקשריו עם קטין מתרופפים כבר בגיל 15 לערך ומאמציו לשנות זאת אינם מצליחים תוך שישה חודשים, מצופה ממנו לפעול ולפנות לבית המשפט לענייני משפחה ולא להמשיך במנגנונים שאינם כוללים יצירה של מרחב לחידוש הקשר וזאת בין אם יסכים הקטין בין אם לאו, שאז ההורה מסתכן בכך שיכול ותקצר ידו של בית המשפט מלהושיע.
בית המשפט ציין שקטין הוא דמות משפטית שהנה הן מוגבלת בזכויותיה והן מוגברת בזכויותיה.
קטין זכאי להגנה, לפרנסה, לאהבה, לחיבה, לשמירת שלומו הפיזי והגופני וזאת באופן מוגבר בהרבה מבגיר, שהרי נחשב הוא לחסר ישע אף יותר מאחד שמונה לו אפוטרופוס. אלא שלקטין גם יש מגבלה בזכויותיו.
כשם שקטין אינו קונה מכוניות או דירות ופעילותו הבנקאית מוגבלת או צריכה רשות, כך גם לא נמנית בין זכויות הקטין הזכות 'להתגרש' ממי מהוריו בבחינת בחירה עצמית וזאת באין צידוק.
האם טענה שהאב הנו אב מנכר, מאחר שהוא שתק ולא התערב בזמן שהיא רבה עם הילד כשהם גרו יחדיו וניסתה לשים לו גבולות, ועקב כך גם נוצר הנתק בינה לבין הילד.
בית המשפט דחה טענה זו בקובעו שניכור הורי אינו יכול להיעשות על דרך השתיקה כאשר האם רבה עם הקטין.
יכול הורה להיות בעל מבנה אישיותי הגורם לו לבחור לשתוק, במיוחד כשהאם הנה אדם דעתני האומר ועומד על שלו בקולי קולות, כך שבנסיבות אלה השתיקה אינה ניכור הורי.
עיון במסרונים ששלח האב לבן אף מלמד שהאב דווקא ניסה להרגיע את הילד ולמתן את התבטאויותיו הקשות כלפי האם.
מצד שני, האם הודתה שהיא אכן קיללה והשתמשה באלימות מילולית אם כי לטענתה היא נקטה בהן כלפי אב ולא כלפי הבן וכי הנתק בינה לבין בנה משפיע לרעה גם על הקשר בינה לבין בתה, בת ה-14.5. בנוסף התגלה כי קיים גם מתח בין הבת לבין הבן.
על רקע האמור לעיל, הגיע בית המשפט למסקנה שכל המשפחה צריכה טיפול וכן הדרכה הורית. במובנים של טובת הילד, יתכן שהאם צריכה ללמוד למתן את תגובותיה ואילו האב צריך ללמוד מידה של אסרטיביות, לבל ינזקו הילדים וגם ללמוד לתמוך באם וזאת גם אם אין הוא משלים עם ההיסטוריה של יחסיהם המשותפים.
לגבי אופן חידוש הקשר בין האם לבנה, ציין בית המשפט כי איש אינו מבקש מן הבן בשלב זה לראות את אמו פעמיים בשבוע או ללון בביתה.
תדירות הביקורים, אתחול הקשר מחדש וכיו"ב, צריכים להיקבע על-ידי גורם מקצועי.
מצד שני, איש גם לא יתיר אף לקטין בן 16 שיאמר שאין הוא מסכים לפגוש את אמו פעם בשבוע או בחודש ולו לשעה קצרה ולו כדי שהקטין יבין שבחיים אינך יכול לעשות מה שאתה רוצה, ומה שרגשותיך מכתיבים.
לפיכך נקבע שבשלב זה יראה הקטין את אמו מדי פעם ולא יחשוב שהוא כל-יכול. סרבנות קשר היא אירוע בלתי חוקי. הקשר צריך להיות במינונים כפי הבעיה. אין הוא חייב להיות, בוודאי לא בשלב הראשון, קשה לספיגה כאילו לא קרה כלום אתמול, אך קשר כלשהו חייב להשתמר.
בית המשפט גם הוסיף בנימה אישית משהו לגבי הילד וציין כי: "רשאי הוא בליבו פנימה לחרף אותי על שאני מאלץ אותי לעשות זאת – כטוב בעיניו, ואת הביקורים יקיים" ואף ביקש מהאב להפנות את תשומת ליבו של הילד לכך "שאם יכניס אותי הקטין ל-"פינה" של סרבנות, לא טוב יהא הדבר לי, לא לאב ולא לקטין ומוטב לכולנו שלא נמצא עצמנו באותה נקודה".
בהמשך לכך מינה בית המשפט מומחית מטעם בית המשפט והורה לה לפגוש את הורים והילדים תוך 7 ימים ולתת לו המלצות לגבי שימור הקשר בין הילדה לבין שני הוריה וכן לגבי ביצוע "התנעת" הקשר בין האם לבין הקטין ובתדירות שהיא נסבלת ומובנת עבור שניהם.
בנוסף ניתנה למומחית מראש הסכמה לעבור כל הליך וטיפול ולשתף פעולה עם הטיפול.
עוד בנושא: ניכור הורי נלמד מראיות אובייקטיביות ולא מתחושות של ההורה