עוד נקבע שהאב ישלם מזונות עבור שני הילדים בסך של 2,500 ₪ יחדיו, וזאת עבור כל הוצאות הילדים, הן צרכים בסיסיים והן הוצאות חריגות, וכן סך נוסף של 10,000 ₪ מדי שנה, שחצי ממנו ישולם בראש השנה והחצי השני בפסח.

כתוצאה מכך הוסכם למעשה שהאב ישלם עבור שני הילדים יחדיו סכום מזונות חודשי בסך של 3,333 ₪.

בשנת 2018 הגישה האם תביעה להגדלת מזונות הילדים, שבאותה עת היו בני 14 ו-10 שנים, בטענה שסכום המזונות אינו מכסה את כל צרכי הילדים כיום.

לטענתה, מדובר בסכום נמוך יחסית וכי יש להגדילו, מאחר שהאב אינו משתתף גם בהוצאות החריגות של הילדים, האב עבר לחו"ל וכמעט שאינו מתראה עם הילדים, וכן מאחר שמצבו הכלכלי של האב השתפר מאד לאחר חתימת הסכם הגירושין המקורי, כך שהוא יכול לשלם יותר.

האב, כצפוי, התנגד לתביעה להגדלת מזונות הילדים. לדבריו, סכום המזונות נקבע במסגרת הסכם הגירושין, בהתחשב בעובדה שהוא נטל על עצמו את כל החובות המשותפים שהיו לבני הזוג, בשווי של כ-1.5 מיליון ₪ וכי למרות מעברו לחו"ל, הוא מתראה עם הילדים כ-60 ימים בישראל ובחו"ל, תוך שהוא נושא בכל הוצאות האירוח שלהם, כולל עלות הטיסות, וכי הוא רוכש להם ביגוד, הנעלה וחפצים כדי לספק את צרכיהם.

לגבי הטענה בדבר שיפור מצבו הכלכלי, טען האב שהוא מרוויח סך של 2,500$ בלבד לחודש וזאת מעבודתו כשליח חב"ד בחו"ל.

האם לא הוכיחה שינוי נסיבות מהותי שמצדיק הגדלת מזונות

בית המשפט קבע שהאם לא הוכיחה שאירע שינוי נסיבות מהותי ובלתי צפוי מראש, שמצדיק את הגדלת המזונות.

תחילה קבע בית המשפט שסכום המזונות שנקבע בהסכם הגירושין, שכולל גם את תשלום כל ההוצאות החריגות של הילדים, הנו אכן סכום נמוך יחסית, אולם שני הצדדים, כולל האם, הצהירו במפורש במועד אישור ההסכם על ידי בית המשפט, שסכום המזונות נקבע כך על ידם בהתחשב בעובדה שהאב נטל על עצמו את פירעון כל החובות המשותפים של בני הזוג, שעמדו על סך של כ-1.5 מיליון ₪.

עוד קבע בית המשפט שמעבר האב לחו"ל במקרה זה לא צמצם את זמני השהות שלו עם הילדים באופן שמהווה שינוי נסיבות מהותי שמצדיק הגדלת המזונות, מאחר שההסכם קבע במפורש שהאב "זכאי" לקבל את הילדים לפי הסדרי הראיה שנקבעו בו.

כלומר, ההסכם קבע במפורש שזמני השהות הנם בגדר רשות של האב ולא חובה וזאת מתוך ידיעה שיתכן שלא יתאפשר לו לפגוש את הילדים וכדי למנוע תביעות עתידיות.

בנוסף, גם האם עצמה הודתה בחקירתה הנגדית שהיא הסכימה מראש שהאב לא יתחייב לזמני שהות קבועים ורציפים עם הילדים, כך שמלוא נטל הגידול שלהם יוטל למעשה עליה.

גם שיפור מצבו הכלכלי של האב אינו מצדיק את הגדלת מזונות

לגבי שיפור מצבו הכלכלי של האב, קבע בית המשפט ששני הצדדים לא ציינו מה היה מצבו של האב במועד חתימת ההסכם וכיצד הוא השתפר מאז, אולם אין ספק שמצבו אז היה קשה, מאחר שהוא נטל על עצמו את כל חובות בני הזוג בסך של כ-1.5 מליון ₪, ואף היה אז לקוח מוגבל של הבנק.

מצד שני, האב מסר מידע מעומעם, סותר, ונטול ראיות לגבי מצבו הכלכלי כיום, אולם הרושם העולה הוא שמצבו הכלכלי אכן השתפר מאד מאז חתימת ההסכם, וכי ההכנסה שלו כיום גבוהה מזו הנטענת על ידו. שכן, האב הצליח לפרוע את כל החוב בסך של כ-1.5 מיליון ₪, ומחקירתו עלה שבנוסף למשכורת מחב"ד, יש לו גם הכנסות נוספות מניהול דירות והדרכת טיולים, עליהן הוא לא הצהיר.

לפיכך קבע בית המשפט שמצבו הכלכלי של האב השתפר באופן ניכר ממועד חתימת ההסכם, באופן שמהווה שינוי נסיבות מהותי.

יחד עם זאת, בית המשפט גם קבע ששינוי נסיבות זה אינו מצדיק את הגדלת המזונות, מאחר שלמעשה, סכום המזונות שנקבע בהסכם מכסה את כל מה שהאב צריך לשלם גם כיום עבור הילדים לפי הלכת בע"מ 919/15 משנת 2017.

הלכת בע"מ 919/15 קבעה שלגבי ילדים בגילאים 6–15, שני ההורים נושאים יחדיו במזונות מדין צדקה שלהם, כאשר החלוקה ביניהם תיקבע לפי הכנסות ההורים, חלוקת זמני השהות של ההורים עם הילדים נוכח מעבר האב לחו"ל וצרכי הילדים.

בהתאם להלכה זו, בית המשפט ערך תחשיב עדכני לגבי הסכום שעל האב לשלם כיום עבור שני הילדים והגיע למסקנה שעליו לשלם עבורם כיום סך כולל של כ-3,311 ₪.

מדובר בסכום כמעט זהה לסכום המזונות שנקבע בהסכם הגירושים, שעומד על סך של 3,333 ₪ ועל כן אין מקום להורות על הגדלת המזונות ויש לדחות את התביעה.   

יחד עם זאת, בית המשפט לא חייב את האם לשלם לאב תשלום הוצאות משפט, מאחר שהאב הסתיר מפני בית המשפט את מלוא הפרטים לגבי מצבו הכלכלי והכנסותיו, דבר שהקשה על ניהול התביעה.

קריאה נוספת: שינוי נסיבות ולאו דווקא מהותי, כתנאי להקטנת מזונות...