חתימה מתוך הבנה והסכמה מלאה: מה זה אומר?

במסגרת תיק רבני 1216998-1 פלונית נ' פלונית שהתנהל בפני בית הדין הרבני הגדול, קבע בית הדין את הכללים שחלים לגבי חובת הווידוא שעל בית הדין לעשות לפני שהוא מאשר הסכם גירושין ונותן לו תוקף של פסק דין.

תיק זה עסק בנושא הסכם גירושין של בני זוג שחיו יחדיו במשך 17 שנים ושסעיף חלוקת הרכוש שלו קבע באופן כללי וסתמי שכל מה שרשום על שם אחד מיחידי הצדדים ישאר לו, וזאת מבלי לפרט בכלל מהו הרכוש הרשום על שם כל אחד מהם, מתי נצבר ואיך נצבר.

כתוצאה מכך, הבעל יצא מהנישואים עם רכוש רב שנרשם על שמו ושהאשה כלל לא ידעה עליו, כולל כספי תמורת הדירה המשותפת שלהם שנמכרה בעת נישואיהם, בעוד שהיא יצאה רק עם 60,000 ₪ ומימון שכר הדירה שלה למשך שנה וחצי.

הסכם הגירושים נערך על ידי עורך דין גירושין מנוסה אשר ייצג את הבעל מבלי שהאשה היתה מיוצגת, וקיבל את אישור בית הדין האזורי לאחר שהצדדים הצהירו בפניו שהם מודעים לפרטי ההסכם.

ברם, לאחר אישור ההסכם, האשה הגישה עתירת לביטולו בפני בית הדין הרבני האזורי, בטענה שכל הרכוש שצברו הצדדים היה רשום על שם הבעל, בעוד שעל שמה לא היה רשום רכוש כלל וכי בעת אישור ההסכם, היא לא היתה מודעת לרכוש הרב הרשום על שם הבעל ולא הבינה שהיא יוצאת מהנישואין ללא דבר.

בית הדין האזורי דחה את עתירת האשה ועל כן היא הגישה ערעור על כך בפני בית הדין הרבני הגדול, שקיבל אותו, בנימוק שבית הדין הרבני האזורי לא וידא עמה שהיא אכן מבינה את משמעות הויתור המופלג שלה במסגרת ההסכם ועל כן נפל פגם מהותי בהליך האישור שמצדיק את ביטול ההסכם.

ויתורים מופלגים אינם מהווים עילה אוטומטית לביטול ההסכם

בית הדין הרבני הגדול ציין את הפסיקה לפיה ככלל אין לבטל הסכם גירושין רק בגלל שהתנאים שנקבעו בו אינם סבירים וכוללים ויתורים משמעותיים של מי מהצדדים.

בית הדין הסביר את קביעתו בכך שלא פעם קורה שאחד הצדדים מסכים לתנאים בלתי סבירים ואף גרועים מבחינתו וזאת כדי לקדם את הליך הגירושין ומתוך בחירה והבנה מלאה.

לפיכך, שיקולי כדאיות של בן הזוג אינם עילה להתערבות בית המשפט בהסכמים שנכרתו בין בני זוג ואושרו כדין, משום שהסברה היא שייתכן שכדי לסיים את הסכסוך, צד אחד אף מוכן לקבל ויתורים מופלגים.

עוד נקבע בפסיקה שיש לייחס משקל ניכר לסופיותם של הסכמי פשרה שקיבלו תוקף של פסק דין על מנת להגשים את ציפיותיהם הסבירות של הצדדים להם וכי יש להצביע על טעמים משכנעים וכבדי משקל על מנת להצדיק ביטולו של הסכם פשרה שקיבל תוקף פסק דין.

יחד עם זאת, כל הדברים הללו אמורים רק בתנאי שהצדדים אכן מודעים למשמעות הוויתורים שלהם.

לשם כך, הטיל המחוקק על בית הדין את החובה לוודא שהם אכן היו מודעים לכך, וזאת כדי למנוע מצב שבו כריתת ההסכם נעשתה על ידי צד אחד שלא באמת היה מעוניין בהסכם זה, והוא חתם עליו בחוסר רצון בשל הלחצים שהצד השני הפעיל עליו.

כיצד מוודאים חתימה מתוך הבנה והסכמה מלאה?

כדי לוודא שהצדדים אכן הבינו היטב את משמעות ההסכם, מודעים לחובות ולזכויות שלהם שנובעות ממנו וחתמו עליו מתוך הסכמה מלאה, על בית הדין לעיין בעצמו היטב בהסכם, להבין מהן ההתחייבויות ההדדיות שלקחו הצדדים על עצמם בהסכם ולוודא עימם שהם אכן מבינים התחייבויות אלו.

כלומר, התנאי לתקפותו של הסכם הגירושין הוא שהתקיים הליך שבמסגרתו בית הדין נוכח שהצדדים הבינו את תוכנו של ההסכם ואת תוצאותיו, וכן בירר את יסוד הרצון החופשי.

רק לאחר שבית הדין בדק ובחן את הדברים, שוחח עם בני הזוג והגיע למסקנה שהם אכן הבינו את שקיבלו ונטלו על עצמם בהסכם, יוכל בית הדין לאשר את ההסכם.

ללא בדיקה זו, הוא מנוע מלאשר את ההסכם.

במידה ובית הדין בכל זאת אישר את ההסכם ללא קיום התנאים הללו, אזי נפל פגם בהליך, אולם אין לומר באופן כללי וגורף שפגם כזה תמיד יבטל את תוקפו של ההליך, אלא יש לבדוק כל מקרה לגופו ולפי נסיבותיו.

חובת תיעוד הליך אישור ההסכם בפרוטוקול הדיון

מלבד חובת בית הדין לוודא את הבנת הצדדים והסכמתם המלאה להסכם, מחובתו גם לתעד בפרוטוקול את הליך אישור ההסכם.

תיעוד הדברים בפרוטוקול במקרה שבו הסכם הגירושין אינו סטנדרטי, ועולות שאלות לגבי סעיף מסעיפי ההסכם, הוא דבר הכרחי ומועיל רבות למניעת דיונים בעתיד ולצורך פרשנות עתידית של ההסכם ובמידת הצורך.

לעומת זאת הימנעות מכתיבת הדברים איננה ראויה חוקית ומנהלית.

עוד נקבע שדיין אינו יכול להפעיל שיקול דעת אשר מכוחו ימנע מכתיבת פרוטוקול. החובה לנהל פרוטוקול המשקף את כל הנאמר והמתרחש בדיון, כולל דיון שנועד לצורך סידור גט או מכל סוג אחר, מוטלת על כל דיין היושב בדין.

חובה זו גם אינה תלויה במספר הדיינים היושבים בדיון, בטיב העניין המטופל בידי הדיין ובמספר הצדדים המתייצבים לדיון.

עם זאת, התוצאה המשפטית מאי רישום פרוטוקול בדיון אינה חד ערכית, אלא הדבר תלוי בשאלה אם נוצר פגם בתהליך השיפוטי כתוצאה מאי הרישום ומה מהותו של הפגם.

בית הדין לא וידא הבנה והסמכה? ההסכם בטל!

במקרה דנן, לא ניתן להסתמך על האישור הלקוני שבית הדין נתן להסכם, מאחר שמדובר בבני הזוג שחיו שנים רבות יחד והחלו את חיי נישואיהם עם בסיס כלכלי איתן, אף שלכאורה הזכויות בו היו שייכות לאיש על פי ההסכם.

אין זה הגיוני שבעת הגירושין אין להם רכוש ולפיכך מתמיה איך לא פורט בהסכם מהו הרכוש השייך לכל אחד ולחילופין לא הובהר שאין ברשות יחידי הצדדים רכוש מסוים שיישאר בבעלות האיש או האישה.

עצם הקביעה הכללית והסתומה בהסכם, שקובעת שכל זכות ממונית ללא יוצא מן הכלל הרשומה על שם אחד מיחידי הצדדים תהיה שייכת לו, מורה שאכן יש זכויות כאלו ומצריכה את בית הדין לבדוק את הדברים ולתעדם.

בית הדין הגדול קבע כי במקרה הנדון לא נראה שנערך הליך זה ועל כן נפל פגם מהותי באישור ההסכם.

כלומר, אין מנוס מלקבוע שבעת אישור ההסכם לא נערך בירור יסודי ומספיק האם האישה מודעת לזכויותיה ומוכנה לוותר עליהן, ומשלא נערך בירור זה, נפל פגם מהותי באישורו, ועל כן האישור שנתן בית הדין לפסק הדין בטל.

בהתאם לכך נקבע שאין תוקף להסכם הגירושים וכי כל צד רשאי להגיש תביעה לאיזון משאבים בערכאה המתאימה.

עם זאת יצויין שפסק הדין ניתן בדעת רוב, כנגד דעת מיעוט שסברה שאין לבטל את ההסכם, מאחר שהצדדים גם חתמו לפני הנישואים על הסכם ממון שקבע שכל צד ישאר עם הזכויות שעמן הגיע לנישואין ועל כן במצב זה, לדעתו, לא היה כל צורך לפרט בהסכם הגירושים מהו הרכוש שנשאר בידי כל צד.

עוד בנושא: תוקף סעיף בהסכם גירושין שנחתם טיפים חשובים לניסוח הסכם גירושין חוקי!