הלכת שרגאי ניתנה בהתאם לפרשנות סעיף 3 לחוק שיפוט בתי־דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי״ג-1953 וכפי הנראה היא נבעה ממדיניותם של בתי הדין הרבניים, שבדרך כלל נוהגים לפסוק דמי מזונות ילדים בסכומים נמוכים יותר מאלו שנפסקים על ידי בתי המשפט לענייני משפחה.

הצורך לשוב ולדון בהלכת שרגאי ולאשרר את תוקפה, התעורר בעקבות פסיקות סותרות שניתנו בעניין זה בשנים האחרונות על ידי בתי הדין הרבניים לעומת אלו של בתי המשפט לענייני משפחה, ובמיוחד נוכח פסיקות של בתי הדין הרבניים אשר קבעו שניתן לכרוך את תביעת מזונות הילדים בתביעת גירושין שמוגשת בפניהם.

פסיקות סותרות אלו גרמו למירוץ סמכויות מיותר בין בית הדין הרבני לבית המשפט לענייני המשפחה, דבר שהלכת בע"מ 7628/17 ביקשה לשים לו סוף.

מהו היקף תחולתה הלכת 7628/17?

לאחר מתן פסק הדין בהליך בע"מ 7628/17 ביום 23.9.2019, התעוררה השאלה מהו היקף תחולתו של פסק דין זה.

האם המדובר בהיקף פרוספקטיבי, מעתה והלאה, כך שהוא חל רק על תביעות גירושין שנכרכו בהן תביעות מזונות קטינים שהוגשו מלאחר יום 23.9.2019 בלבד, או אולי המדובר בהיקף רטרואקטיבי, למפרע, כך שהוא חל גם על תביעות גירושין כאמור שהוגשו לפני מועד זה.

כאמור, שאלה זו הוכרעה בהחלטה שניתנה ביום 26.11.2019 בפסק הדין בהליך תלה"מ 22314-08-19 פלונית נ' פלוני אשר התנהל בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, בפני השופטת אורית בן דור ליבל.

לו"ז ההליכים שקדמו למתן החלטה זו היה כדלקמן:

(1) ביום 16.7.2019 הגיש האב תביעת גירושין כנגד האם בפני בית הדין הרבני וכרך בה גם את תביעת מזונות הקטין.

(2) ביום 11.8.2019 הגישה האם תביעת מזונות קטין בפני בית המשפט לענייני משפחה. האב לא הגיש כתב הגנה כלפיה.

(3) ביום 23.9.2019 ניתן על ידי בית המשפט העליון פסק דין בתיק בע"מ 7628/17.

(4) ביום 30.10.2019 התקיים דיון בפני בית הדין הרבני שבו טענה האם שהסמכות לדון בתביעת מזונות הקטין נתונה לבית המשפט לענייני משפחה בלבד, וכי בית הדין הרבני אינו מוסמך לדון בה, וזאת בהתאם להלכת בע"מ 7628/17.

(5) ביום 3.11.2019 נתן בית הדין הרבני החלטה שדחתה את טענת האם וקבעה שיש לו סמכות לדון גם בתביעת מזונות הקטין, וזאת מאחר שתוקפו של פסק הדין בתיק בע"מ 7628/17 הנו רק ממועד נתינתו ואילך ולא למפרע. לפיכך, ומאחר שהבעל הגיש את תביעת הגירושין שלו, שבה הוא כרך גם את תביעת מזונות הקטין, ביום 16.7.2019, וזאת לפני פסק הדין שניתן בתיק בע"מ 7628/17 ביום 23.9.2019, מכאן שבית הדין הרבני מוסמך לדון גם בתביעת מזונות הקטין.   

האם עמדה על טענתה שהסמכות העניינית לדון בתביעה למזונות הקטין נתונה לבית המשפט לענייני משפחה ואילו האב המשיך לטעון לסמכות בית הדין הרבני לדון בתביעה זו.

בית המשפט לענייני משפחה קיבל את טענת האם וקבע שתוקפו של פסק הדין בתיק בע"מ 7628/17 הנו למפרע, כך שהוא חל גם על תביעות גירושין שהוגשו לפני מתן פסק דין זה, וזאת מאחר שהוא רק שב ואשרר את הלכת שרגאי שניתנה כבר בשנת 1969 ואף נקבע בו במפורש שהלכת שרגאי לא שונתה מאז שניתנה: "בפסיקתו של בית משפט זה בשנים האחרונות אין שינוי או סטייה מהלכה זו".

לפיכך, אין כל בסיס לטענת בית הדין הרבני לפיה פסק הדין הנ"ל חל רק על תביעות גירושין שהוגשו לאחר מועד נתינתו.

בית המשפט לענייני משפחה גם התייחס להלכת פלמן, שגם בה נכרכה תביעת מזונות קטין בתביעת גירושין ואשר ניתנה על ידי בית המשפט העליון בהליך בג"צ 8497/00 פלמן נ' פלמן.

הלכת פלמן קבעה שערכאה שניה תהיה רשאית להחליט רק במקרים חריגים ובהתקיים טעם מיוחד שיצדיק זאת, שיש לה סמכות לדון בתביעה מסויימת למרות שערכאה אחרת כבר החליטה שבסמכותה לדון באותה התביעה.

כדוגמא לטעם מיוחד כאמור, נתן בית המשפט העליון מקרה בו ההכרעה לעניין הסמכות ניתנה תוך חריגה ברורה מכללי הצדק הטבעי, מן הסוג המביא לבטלותה של ההכרעה, או כאשר נכרכה בתביעת גירושין סוגיה שאינה ניתנת לכריכה, כגון תביעת ילד למזונותיו, ואף על פי כן קבע בית-הדין הרבני שבסמכותו לדון בסוגיה זו מכוח כריכתה בתביעת הגירושין, וזאת כפי שלמעשה אירע גם במקרה דנן.  

לכך יש גם להוסיף את חוסר תום הלב של האב, אשר נמנע במכוון מלהגיש כתב הגנה כנגד תביעת האם למזוונות הקטין, חרף חלוף המועד הקבוע בדין ושנקצב בהחלטות בית המשפט, וזאת על מנת למנוע את התקדמות ניהול ההליך בפני בית המשפט לענייני משפחה. בכך תרם האב בחוסר תום לב לתוצאה של מריוץ הסמכויות ומירוץ ההחלטות.

בהתאם לכך, קבע בית המשפט שהסמכות לדון בתביעת מזונות הקטין קנויה לו.

לפנים משורת הדין, הוא גם נתן לאב ארכה נוספת של 10 להגשת כתב הגנה מטעמו, תוך התראה שבמידה ולא יעשה כן, עלול להנתן כנגדו פסק דין בהיעדר הגנה.

עוד בנושא: חלוקת מזונות ילדים במשמורת משותפת