איך הגיע המקרה לערכאות המשפטיות?

תיק זה עסק בזוג חרדים שהנם הורים לשלושה ילדים, שני בנים ובת, כולם עם צרכים מיוחדים. שני הבנים היו עדיין קטינים ואילו הבת, שלוקה באוטיזם, כבר הגיעה לגיל 18 ועושה כיום שירות לאומי ייחודי לבעלי צרכים מיוחדים.

האם הגישה תביעת מזונות כנגד האב שמתגורר בארצות הברית. האב הגיש כתב הגנה, אך לא הופיע לדיון וגם לא שלח מיופה כח.

בחודש דצמבר 2018 נתן בית הדין הרבני הגדול החלטה שקיבלה את תביעת המזונות וקבעה שהאב ישלם את מזונות הבת עד שתסיים את השירות הלאומי בסך חודשי של 500 ₪ וכן ישלם את מזונות הבנים בסך חודשי של 2,000 ש"ח עד הגיעם לגיל 18. הסכומים כוללים מזונות, מדור וצמודים למדד.

עם זאת, ומאחר שהאב לא הופיע לדיון ואף לא שלח מיופה כוח, קבע בית הדין הגדול שהוא ישקול קיום דיון נוסף, אם האב יתחייב לשלם את הוצאות האם בהתאם לשיקול דעת בית הדין.  האב הודיע שברצונו לקיים דיון נוסף, ובהמשך לכך נערך דיון נוסף בספטמבר 2019, בנוכחות הצדדים ובאי כוחם.

האב טען בדיון שאין כל מקום לחייב אותו בתשלום מזונות לילדיו, מאחר שהם מקבלים קצבת נכות לילדים, ולכן יש לראות בהם כמי שיש להם נכסים ויכולת להתפרנס בעצמם.

עוד טען האב לגבי הבנים הקטינים שהם כבר עברו את גיל שש, וחיובם רק מדין צדקה, ולכן אין הוא חייב לתת להם מזונות ובנוסף, הם נמצאים במסגרות חינוך המספקות להם את כל צורכם, ולכן יתרת הקצבה הניתנת לאם מספיקה לשמש להם לכל צרכיהם.

לגבי הבת שכבר עברה את גיל 18, טען האב שהיא לא גרה אצל האם וכי נדיר שמחייבים במזונות ילדים מעל גיל 18.

האם טענה שקצבאות הנכות לילדים אינן בגדר נכסים או הכנסה של ילד והן אינן ניתנות למימון הצרכים הבסיסיים של הילד כמו ביגוד, אוכל, ספרים, נסיעות והוצאות בסיסיות נוספות, אלא למימון טיפולים נוספים של פסיכולוגים, רופאים, תרופות, והוצאות נוספות שיש לילד נכה, שאינן משולמות על ידי קופות החולים.

לגבי הבת נטען שהמסגרת של השירות הלאומי שלה הנה מסגרת טיפולית של כמה בנות עם אוטיזם דומה, היא עוזרת במעון של ילדים אחרי הצהרים וקשה לה מאוד לחפש עבודה, וכי לפי הוראות העובדים הסוציאליים, 80% מקצבתה משולמים למוסד המחזיק אותה.

קצבת נכות של ילד/ה אינה קשורה לחובת תשלום מזונות ילדים!

בפסק הדין החשוב שניתן בנובמבר 2019, דחה בית הדין הרבני את טענות האב וקבע שקצבאות הנכות של הילדים אינן קשורות כלל לחובת המזונות וכי אינן מהוות כלל תחליף לתשלום המזונות.

בית הדין הבהיר שהוצאותיהם של ההורים המטפלים בילדים נכים הינן בדרך כלל גדולות בהרבה מקצבאות הנכות לילדים וכי הקצבאות משולמות רק לצורך כיסוי ההוצאות שמעבר לקיום הבסיסי של הילדים ומתוך הנחה שההורים משלמים מכיסם את הוצאות קיומם הבסיסי.

עוד נקבע שחובת תשלום המזונות של האב, כוללת גם את החובה לדאוג לכל צרכיהם מבחינה בריאותית וכי חובה זו קיימת ביתר שאת כאשר מדובר בילדים עם צרכים מיוחדים, שאינם מסוגלים לדאוג לעצמם.

זו גם הסיבה מדוע האב חוייב בתשלום מזונות גם עבור הבת, למרות שהיא כבר עברה את גיל 18, הגם שמדובר בחיוב נדיר וזאת מאחר שהיא למעשה כילדה קטנה שאינה מסוגלת לדאוג לעצמה.

בנוסף קבע בית הדין שיש לשים דגש גם על הקושי הנוסף הקיים לגבי הורה יחידני המטפל בילדים נכים וזאת מאחר שיש לו הוצאות נוספות לצורך הטיפול בהם, וזאת הן לגבי ההשגחה עליהם, והן לגבי הליווי שלהם לכל מקום נצרך כמו טיפולים וקניות שונות.

מה גם שבמקרה זה העובדים הסוציאליים הם שקובעים כמה מתוך הקצבאות ישולם למסגרות החינוכיות של הילדים וכמה מהן יישאר להורה עבור הטיפול בילדים.

בהתאם לכך נקבע שההחלטה המקורית, לפיה אין כל קשר בין תשלום קצבת נכות לתשלומי מזונות הילדים, תישאר על כנה.

עוד בנושא: זאת הדרך החוקית להפחתת מזונות הילדים