מדובר בהורים דתיים שניהלו הליך גירושין מורכב, לאחר שהביאו לעולם 6 ילדים, מתוכם 4 היו קטינים במועד הגשת התביעה, בגילאים 11–18.

בשלב מסויים האם חזרה בשאלה ועקב כך ניהלו השניים הליכי גירושין, במסגרתם הוסדרו ענייני חלוקת הרכוש ביניהם, הוסכם שהילדים יהיו במשמורת בלעדית של האב, אך נושא תשלום המזונות טרם הוכרע.

טענות האב לעניין מזונות הילדים

האב הגיש תביעת מזונות כנגד האם, בטענה שנודע לו שהיא עומדת לרשת על פי צוואה של סבתה המנוחה סכום של לפחות 1.2 מליון ₪.

עוד טען האב כי הוא מפרנס לבדו את הילדים ומממן לבד את כל הוצאותיהם, בעוד האם מתעלמת מהילדים ובקושי מתראה איתם למעט מספר שעות בשבוע במרכז הקשר, כך שכל הנטל הכלכלי והרגשי של גידולם מוטל עליו בלבד וזאת בשעה שהצטברו לו חובות בסך כולל של כ-3 מיליון ₪.

לפיכך טען האב כי מן הראוי שגם האם תשתתף בהוצאות 4 הילדים הקטינים באמצעות תשלום מזונות בסך חודשי כולל של 12,000 ₪.

האב ביסס את עילת תביעתו בהתאם להלכות הקיימות הקובעות כי בתביעת מזונות קטין מאביו רשאי בית המשפט להתחשב גם בהכנסות של האם וכן בהסתמך על הלכת בע"מ 919/15 אשר מטילה ובנסיבות מסוימות חיוב שווה במזונות על שני ההורים.

טענות האם לגבי תביעת המזונות של האב

האם אישרה שקיבלה מסבתה ירושה בסך של 1.2 מיליון ₪ אולם לאחר סילוק חובותיה נותרו ברשותה 700,000 ₪, שאינם מספיקים לה כדי לרכוש דירה או לכלכל את עצמה בהיעדר הכנסה משלה.

עוד טענה האם שמאז הגירושין היא לא עבדה במשך תקופה ממושכת, כי נצברו לחובתה חובות בסכום של אלפי שקלים, היא נמצאת במעקב רפואי לאחר שאובחנה כלוקה במחלת הסרטן וכן נזקקת לתרופות מיוחדות בגין מצבה הנפשי.

לגבי הילדים טענה האם שהיא מתראה עם הילדים מחוץ למרכז קשר אולם האב ממשיך להסית אותם כנגדה וכי היא קונה לילדים בגדים, נעליים, ממתקים ועוד, וגם מממנת להם חוגים.

בנוסף טענה האם כי לא קיימת חובה בדין שלפיה עליה לשאת במזונות ילדיה לאור מצבה הכלכלי הקשה וכי תשלומי הוצאות הקטינים כפי שתוארו על ידי האב בכתב התביעה הנם מנופחים ומוגזמים וממילא שאינם תואמים את המציאות ואת היכולת הכלכלית.

הכרעת בית המשפט ופסק הדין

בית המשפט ציין שמדובר במקרה קשה ומורכב בו הקטינים מקיימים קשר חלקי עם אמם בעקבות שינוי אורח חייה מחרדי לחילוני, עובדה שאף הובילה לגירושי הצדדים והשפיעה באופן מהותי על מערכת היחסים בין האם לבין ילדיה.

מהתסקיר שהוגש לבית הדין הרבני עולה שהאם מביעה רצון עז לפגוש את הקטינים ומודעת לעברה הנפשי, אך האב הביע התנגדות לקיום המפגשים עם האם מחוץ למרכז הקשר לאור קשיי העבר של הקטינים והצורך בהשלמת הטיפול הפסיכולוגי בטרם יוסדרו מפגשים שאינם מפוקחים.

על רקע הדברים הללו קבע בית המשפט כי המציאות בה פוגשים הקטינים באופן מצומצם את אמם כאשר גם לאב אחריות בדבר, משליכה באופן ישיר על היקף חיובה של הנתבעת בדמי המזונות, בדיוק כפי שהיה ראוי שיקרה גם במצב הפוך בו התנהלות האם מגבילה ומצמצמת את הקשר שבין האב לבין ילדיו.

לגבי המקור הנורמטיבי להטלת חובת תשלום המזונות על האם מדין צדקה כאשר האב הנו משמורן, הבהיר בית המשפט כי הפסיקה בעניין זה הנה דלה. חיוב זה בדרך כלל נעשה במשורה, בזהירות ובמקרים חריגים בלבד. במרבית המקרים חיוב זה נתבקש בנוגע לקטינים שחצו את גיל 15 ולרוב נפסקו לאם סכומי מזונות נמוכים.

עיון במיעוט המקרים שהגיעו לבית המשפט בהם התבקש חיוב האם במזונות ילדיה מלמד כי טרם נסלל הנתיב הראוי לכך. עם זאת, בית המשפט הגיע למסקנה כי ניתן להטיל על האם חיוב בתשלום מזונות הקטינים כאשר האב הוא משמורן יחידי מכח רוח הלכת בע"מ 919/15.

שיח השוויון אינו נטע זר בנוף פסיקותיו של בית משפט לענייני משפחה ומזה שנים שערך חשוב זה מפעפע פעם אחר פעם בפסקי הדין שניתנו בו.

ההלכה שיצאה מלפני בית המשפט העליון בפסק הדין החשוב בהליך בע"מ 919/15 העניקה את החותמת המבורכת לשיח רב השנים ולשינוי החברתי שהתחולל מזה זמן. הלכה זו בודדה את ההבדל המגדרי בתשלום המזונות באמצעות אימוץ פרשנות ליברלית ומודרנית של תקנת הרבנות הראשית תש"ד.

אמנם, מאז ומתמיד היו מאופיינים דיני מזונות הילדים בישראל באי שוויון כלכלי אינהרטי לכאורה, המטיל את מרבית החיוב על האב, בהתבסס על ההלכה היהודית המחייבת את האב לשאת בדמי מזונות ילדיו.

ואולם כיום, תפיסת השוויון והצדק היא זו שמנחה את בתי המשפט לענייני משפחה ללא הבחנה מגדרית, כאשר ערך זה וביחד עם תפיסת טובתם ורווחתם של הקטינים ניצב כעליון בפסיקת משמורת והסדרי שהות, חלוקת רכוש ותשלומי מזונות.

בעקבות הלכת בע"מ 919/15 עקרונות מסורתיים של ההלכה היהודית התמזגו יחד עם עקרונות אזרחיים ליברליים ושוויוניים, שנותנים מענה לתמורות החברתיות-הכלכליות שחלו בחברה הישראלית מאז הוכרזה עצמאותנו ועוד קודם לכך.

לאחר שבית המשפט בחן את הכנסות הצדדים, הרכוש שלהם, צרכי הילדים הקטינים, היקף הסדרי השהות שלהם עם כל אחד מההורים, וגם הפערים הכלכליים שבין ההורים, הגיע בית המשפט למסקנה לפיה יש לחייב את האם בתשלום מזונות של 3 ילדים קטינים, בסך של 650 ₪ עבור כל אחד מהם ובסך הכל 1,950 ₪ לחודש.

האם לא חוייבה לשלם מזונות עבור אחת הבנות שבינתיים הפכה לבגירה, עקב הנתק הממושך המוחלט שקיים ביניהן.

עוד נקבע שהתשלום יתבצע עד להגעת כל אחד מהקטינים לגיל 18 או עד לסיום לימודיו התיכוניים, לפי המאוחר מבין השניים. אם מי מהקטינים ישרת בצה"ל, אזי תשלם האם לאב במהלך שירותם הצבאי 1/3 מסכום המזונות אותו שילמה עבורו עד לאותה העת.

עוד בנושא:
קבלת ערעור על פסק דין הנוגד את הלכת בע"מ 919/15
מזונות ילדים מתחת גיל 6 במשמורת משותפת