המשמורת על הילדה וטענות ההורים

תיק זה עסק בילדה אשר המשמורת עליה הופקדה בידי אמה ואשר היתה בת שנתיים וחצי בעת שאביה הגיש תביעה להעברת המשמורת עליה מאמה אליו.

מהראיות שהוגשו בתיק, לרבות תסקיר משרד הרווחה, עלה שהאם מתקשה לתפקד כהורה וכי אין שום יציבות בחייה, מאחר והיא אינה עובדת, אלא נעה מארץ לארץ ובין מקומות מגורים שונים.

עוד עלה כי האם אף חטפה את הילדה לחו"ל ללא הסכמת האב וככל הנראה הילדה גם קיבלה בחו"ל חיסונים או טיפול רפואי מבלי שהאם תטרח לקבל תיעוד כלשהו לכך.

עוד עלה שצרכיה הפיזיים והבריאותיים של הילדה מתמלאים באיחור, כגון בכל הקשור לקבלת חיסונים, או נעשים תוך הזנחת הילדה.

כך לדוגמא האם לא טרחה לקיים את הטיפול הדיאדי אליו היא הופנתה כבר שנה וחצי לפני כן.

בנוסף לכך, פקידת הסעד שמטפלת במקרה זה העידה שליבה נשבר למראה הילדה, מאחר והיא מופיעה בגן כשהיא מוזנחת או מסופרת בצורה קשה וכי הבעיה המרכזית היא שהאם מטפלת בילדה מתוך חוסר תשומת לב ומבלי יכולת לשדר את המסר הרגשי ומידת האכפתיות הנדרשים לגידול הילדה.

חשוב להכיר: קריטריונים לשינוי החלטה בדבר משמורת ילדים

הגבול בין חזקת הגיל הרך וטובת הילדה

בית המשפט ציין בתחילת דבריו שחזקת הגיל הרך עדיין נמצאת בתוקף וכי היא מרתיעה לא אחת את העוסקים בתחום, הן אנשי טיפול והן אנשי משפט, מלהעביר קטינים מאמהות לאבות, אלא שלדעתו לא זו כוונת המחוקק.

לדבריו, כוונת המחוקק היתה שרק באין סיכון ובהנתן טיפול מיטיב מצד אם, ישאר קטין במשמורתה וזאת גם אם האב הוא מיטיב.

מאידך, במידה והאם נחשבת ללא מיטיבה או הופכת ללא מיטיבה, אזי החזקה נסתרת, כך שבמקרה הטוב הופכים שני ההורים למתחרים שווי זכויות על המשמורת ואולם, בדרך כלל כשהחזקה נסתרת, כבר אין שוויון בין ההורים.

במקרה דנן, חזקת הגיל הרך נסתרת מאחר ומדובר על אם שמזניחה רגשית את בתה, עד כדי כך שהיא למעשה נמצאת בסיכון ועל כן יש חובה להפקיע מידי האם את האחריות לשגרת יומה של הילדה.

ביהמ"ש לענייני משפחה ציין כי מזה שנים רבות מקובל על הכל כי כשם שקטין נזקק לאבות מזון לשם בניית גופו, לקורת גג לראשו, לטיפול רפואי ולבגד לעורו, כך גם דרושה לו חיבה של הורה, הפגנת אהבה ותשומת לב.

ממחקרים שנעשו על תינוקות בבתי יתומים, עלה שהם לוקים לא אחת בבעיות רגשיות קשות, עד כדי כך שבבתי חולים רבים נהוגה משרת מלטפת, העוסקת במתן חיבה פיזית וחום אנושי לתינוקות.

כלומר, מדובר בצורך גופני ונפשי חיוני, שכאשר הוא נשלל מהווה הדבר סיכון של ממש לקטין.

במקרה דנן, קיים ספק רב האם שירותי הרווחה יצליחו להביא את האם לטיפול דיאדי לאחר שנה וחצי, או לשפר את התנהלותה לאחר שנתיים וגם אם הם יצליחו בכך, יתכן שזה כבר יהיה מאוחר מדי מבחינת מצב החסכים הרגשיים של הילדה.

עוד קבע בית המשפט שבתחרות בין האב לאם לגבי קבלת המשמורת על הילדה, האב לכאורה עדיף על האם, מאחר והאם מסכנת את בתה ואילו האב מאורגן ואחראי, וכן נוכח התמיכה של משפחת המוצא שלו ואף של בת הזוג הנוכחית שלו, שהאינטראקציה בינה לילדה הנה יותר מסבירה.

יחד עם זאת, בית המשפט גם קבע שהורה שהוא חסר מיומנויות הוריות בשלב כזה או אחר של חייו, אינו עושה זאת מרצון רע, אלא עושה זאת כפי מסוגלותו הרגשית ובוודאי שהוא אינו צריך להיענש בנתק מילדו.

לפיכך קבע בית המשפט שיש להעניק לשני ההורים משמורת משותפת על הילדה.

נפסק כי מתן משמורת לאם בלבד יוביל להמשך הסיכון של הילדה, אולם מתן המשמורת לאב בלבד, עלול להוביל לניכור הורי, וזאת לאו דווקא מאחר שהאב יסית את הילדה או לא יראה חשיבות בביקורי האם, אלא בשל החשש לנטישתה של האם את הילדה.

בהמשך לקביעה בדבר המעבר למשמורת משותפת של שני ההורים, ניתנה לפקידת הסעד הסמכות לקבוע, לשנות, לצמצם, או להרחיב את זמני השהות שבין כל אחד מיחידי ההורים לבין הילדה, וזאת ללא הסכמת ההורים ולמשך שנתיים, ובהתאם לסעיפים 19 ו-68 לחוק הכשרות המשפטית.

בית המשפט הנחה את פקידת הסעד לקבוע ככל האפשר זמני שהות שווים בין ההורים, אך הוא גם הבהיר שאין היא חייבת לעשות זאת, אליה עליה לנהוג בהתאם לצרכיה של הילדה וכפי שיתפתחו הדברים מעת לעת.

עוד בנושא: ניכור הורי כסיבה לשלילת חזקת הגיל הרך    האם הגיע הזמן לבטל את חזקת הגיל הרך?