לפיכך, מסעיף זה עולה לכאורה שסעיף 11(ב) לחוק אינו חל על יהודים, מאחר שהדין האישי שלהם מחייב אותם בתשלום מזונות ועל כן הם פטורים מהצורך לבקש היתר מבית המשפט לגבות מזונות לאחר שיהוי של שנתיים. כך גם נקבע בעבר ולפני שנים רבות על ידי ביהמ"ש העליון בהליך ע"א 779/76 שוחט נ' שוחט.

אולם, בשנים האחרונות התפתחה מגמה חדשה בפסיקה, לפיה סעיף 11 לחוק המזונות חולש על כלל החיובים במזונות וחל בין היתר גם על אלה אשר חל עליהם הדין האישי.

כך למשל, נקבע על ידי השופט שוחט בהליך רמ"ש 34024-01-13 אשר סבר שמאחר שהלכת שוחט ניתנה לפני חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ומשאין הלכה חד משמעית מבית מדרשו של בית המשפט העליון, אזי אין מקום להגיע לתוצאות משפטיות שונות כתלות בדתם של בני הזוג.

בנוסף, בהליך תמ"ש 6929-04-13 ש.מ נ' א.ד קבע השופט זגורי שיש להבחין בין הוראות מהותיות בחוק המזונות, שלא חלות על מי שחב במזונות לפי  הדין האישי שלו, לבין הוראות פרוצדוראליות של החוק, שיחולו גם על אלו שחייבים מזונות לפי הדין האישי שלהם.

הסיבה לצורך בקבלת אישור בית המשפט

הסיבה לצורך לקבל את אישור בית המשפט לגביית מזונות לאחר שיהוי של שנתיים נובעת ממהותם של חיובי המזונות, וזאת כפי שהוסבר בהליך תמ"ש 11529-07-16 א.ש.ק. נ' ו.ק.

מצד אחד, הצדדים לפסק הדין בעניין חיובי מזונות אינם זרים זה לזה, אלא בני משפחה לשעבר, שיש ביניהם יחסי אמון, אף אם חלקי ומוגבל, ומטבע הדברים לא נשמר תיעוד ביחס לסכומים ששולמו עבור חיובי המזונות או עבור חיובים אחרים, בין על פי פסק הדין ובין בנוסף להם או על פי סיכום בין הצדדים שהתגבש בין הצדדים לאחר פסיקת המזונות.

מצד שני, מדובר בחיובים שהוסדרו הליכי גבייה ייחודים לגבייתם, לרבות העדר הגנה על פי חוק הגנת השכר, הטלת הגבלות על פי סעיף 66א לחוק ההוצאה לפועל אף מבלי שיתמלאו התנאים הנקובים בסעיף 66ב (א) לחוק ההוצאה לפועל, אפשרות לעכב את יציאתו מהארץ של חייב בחוב מזונות לפי הוראות הדין לתקופה העולה על שנה וכו', וכן נקבעה קדימות לגבייתם על פני חוב כספי רגיל.

מהם השיקולים שיש לקחת בחשבון לצורך מתן האישור

בית משפט שדן בבקשה ליתן אישור לגביית חוב מזונות לאחר שיהוי של שנתיים צריך לקחת בחשבון מספר שיקולים ולרבות האם מדובר בשיהוי מוצדק.

הפסיקה קבעה כי כל מי שיבקש לגבות מזונות לאחר חלוף השנתיים מיום פסק הדין צריך להוכיח לביהמ"ש את סיבת העיכוב ו/או השיהוי בגבייתן, וזאת כאמור בהליך תמ"ש 12960-12-15 קפלן נ' הלמן.

בנוסף, על בית המשפט לבדוק האם מדובר בחוב מזונות שלא שולמו בכלל או שמא מדובר רק בחוב הפרשי הצמדה וריבית, האם נוצר קושי ראייתי עקב השיהוי, מה גילם של הקטינים כעת והאם הם בגרו מאז וכיו"ב.

במסגרת תלה"מ 44749-10-17 ע.ד.נ. נ' נ.נ. אשר התנהל בפני בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, נדונה בקשה לקבלת היתר לתביעת חוב מזונות לאחר שיהוי של למעלה משנתיים.

תיק זה עסק בהסכם גירושין אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 25.3.2012 ואשר קבע, בין היתר, שעל האב לשלם מזונות לבתו וכן לשאת במחצית הוצאות הגן שלה.

האב לא שילם את מחצית הוצאות הגן של הילדה, אולם האם פנתה להוצאה לפועל כדי לגבות את החוב רק ביולי 2016.

ביום 11.12.2016 ניתנה החלטת רשם ההוצל"פ לפיה האם לא פעלה לגביית חוב במשך למעלה משנתיים ולכן גביית התשלומים עובר לשנת 2014, תיעשה רק באישור בית המשפט.

ביחס לתקופות שבין ספטמבר 2014 ועד יוני 2015 ובין ספטמבר 2015 ועד יוני 2016 נקבע כי קרן החוב תגדל בסך של 3,865 ₪.

ביום 24.10.2017 עתרה האם לאישור גביית החוב בפני בית המשפט לענייני משפחה. לדבריה, היא דרשה מספר פעמים מהאב שישלם את חובו, אך הוא התעלם מדרישותיה וכי היא נמנעה מלפעול לגביית החוב בשל רצונה לשמור על מערכת יחסים חיובית עמו, אולם בסופו שלא דבר לא נותרה לה ברירה ועתרה ללשכת הוצאה לפועל.

בית המשפט קבע שפסק הדין ניתן ביום 25.3.2012 והאם עתרה להוצאה לפועל רק ביולי 2016, ומכאן שהיא עתרה בחלוף 4 שנים לכל המוקדם.

אשר לטענתה של האם, שמצדיקה את חריגתה מסד הזמנים הקבוע בחוק לגביית החוב בכך שהיא ביקשה לשמור על "יחסים טובים" עם האב, קבע בית המשפט שיש לדחות אותה מכמה וכמה טעמים.

ראשית, הרצון לשמור על יחסים טובים עם האב לא יכול לשמש טעם לשיהוי בפניה להליכים משפטיים.

שנית, האם לא צרפה כל אסמכתה או ראייה כי פעלה לגביית החיוב מהאב גם בדרכים לבר משפטיות. למרות שנטען בכתב התביעה של האם כי היא פנתה פעמים רבות אל האב במטרה לגבות את החוב, היא לא צרפה כל מכתב או דרישה ששלחה לאב ביחס לחוב הנטען.

התנהלות זו של האם מלמדת על וויתור וישנו קושי באישור גביית החוב שכן מזונות נקבעים לנוכח הצורך הרב בהם, בעוד שאי נקיטת כל פעולה לצורך גביית המזונות במשך תקופה ארוכה יש בה כדי להעיד על אי נחיצותם של המזונות.

בית המשפט פסק כי אילו כספי המזונות היו נחוצים סביר להניח שהיו פועלים בהקדם לגבייתם, כפי שנקבע בפסיקה. טענת האם כי לא פנתה לגביית החוב בהוצל"פ כדי לשמור על יחסים טובים עם האב מדברת בעד עצמה כי דמי המזונות לא היו נחוצים לה באותה העת.

שלישית, ככל שהאם לא הציגה ולא הוכיחה בפני בית המשפט טעמים מיוחדים המצדיקים את השיהוי בגביית החוב, כפי שנקבע בפסיקה שעליה לעשות, דין התביעה להידחות.

בהתאם לכך נדחתה תביעת האם לגבות את חוב המזונות של האב שהוגשה בשיהוי של למעלה משנתיים ממועד פסק הדין.

עוד בנושא: מזונות ילדים מתחת גיל 6 במשמורת משותפת