כעבור 5 שנים, בשנת 2015, האב הגיש בקשה להכרזתו כפושט רגל. במסגרת הליך פשיטת הרגל שלו נקצבו מזונות הילדים בהם הוא חב באופן זמני לכדי סך חודשי של 2,400 ש"ח עבור שני הקטינים.

כעבור שנתיים נוספות, בשנת 2017, הגיש האב תביעה להפחתת מזונות הקטינים לסכום קבוע של 2,400 ₪ וזאת לעתיד ואף רטרואקטיבית, החל ממועד כניסתו להליכי פשיטת רגל בשנת 2015.

האב נימק בקשה זו בעיקר בשינוי נסיבות מהותי במצבו הכלכלי, אשר גרם לו להיכנס להליך פשיטת הרגל, וזאת בשל קריסת החנות בשוק בה עבד בעת שחתם על הסכם הגירושין, ומכירתה לאדם אחר, תוך שהוא ממשיך לעבוד בה כשכיר בתמורה לשכר חודשי בסך של כ-4,000 ₪ בחודש בלבד.

מנגד, טענה האם כי בקשת האב הוגשה בחוסר תום לב ותוך הסתרת האמת על מצבו הכלכלי בפני בית המשפט וניצול ציני של הליך פשיטת הרגל שלו.

לדבריה, החנות של האב למעשה הוברחה למראית לקרוב משפחה אחר שלו, בשעה שהאב המשיך לעבוד בה בפועל ולהרוויח היטב תוך שהוא עובד בשחור, מאחר שרווחי החנות מתקבלים במזומן ואינם מדווחים במלואם.

עוד טענה כי מצבו הכלכלי של האב למעשה השתפר מאז הליך פשיטת הרגל שלו, שהוביל כבר להפחתה בסכום המזונות השוטפים ולראייה, הוא עבר להתגורר בדירה גדולה יותר מבעבר.

בפסק דינו, ציין בית המשפט את ההלכה הוותיקה לפיה מי שתובע הפחתת מזונות נדרש להוכיח שינוי נסיבות מהותי וזאת במיוחד כאשר מדובר בתשלומי מזונות שנקבעו במסגרת הסכם גירושין, לגביהם נקבע שאין לשנותם על נקלה אלא רק במקרים בולטים בהם אכן חל שינוי נסיבות מהותי ואף קיצוני שמצדיק התערבות בהסכמות, מאחר שהסכם הגירושין הוא בדרך כלל הסדר כולל של נקודות רבות במחלוקת ויש לבחון אותו כשלמות אחת.

במקרה הנדון האב לא הוכיח שינוי נסיבות המצדיק הפחתת סכום חיובו במזונות הקטינים, מאחר שהוא לא הוכיח שחל שינוי נסיבות מהותי במצבו הכלכלי ובגובה הכנסותיו כפי שהיו בעת מתן פסק הדין ובטח לא כזה שמצדיק התערבות בהסכמות אליהן הגיעו הצדדים ובמסגרתן ויתרה האם על כלל טענותיה הרכושיות כלפיו.

האב נמנע מחשיפת מצבו הכלכלי לאשורו, הסתפק בטענות כלליות בדבר עצם קיום הליך פשיטת הרגל ולא הניח את התשתית הראייתית הנדרשת לבחינת כושר השתכרותו העכשווית אל מול השתכרותו במועד פסק הדין.

בית המשפט לענייני משפחה הוסיף וקבע שמהראיות שהוצגו בתיק עלה שהעסק של האב נמכר למראית עין בלבד, לבן דודו של האב וכי האב הוא שהמשיך לנהל אותו בפועל.

בית המשפט גם לא שוכנע שתלושי השכר שהוגשו על ידו משקפים את הכנסתו האמיתית כיום, בהיותו איש מקצוע מיומן המנהל את העסק המשפחתי שנים ארוכות.

מנגד, בית המשפט בחר לתת אמון בעדותה של האם לפיה ידוע לה שהאב עובד בשחור ורווחי העסק מתקבלים במזומן ואינם מדווחים במלואם, במיוחד מאחר והמדובר בחנות בשוק.

עוד נקבע כי האב נסמך על עצם קיומו של הליך פשיטת הרגל שנפתח על ידו בשנת 2015 עקב חובות בהיקף של כ-262,000 ₪, לרבות חוב מזונות, אך לבד ממסמכים שהוגשו בהליך פשיטת הרגל, הוא נמנע מלצרף כל אסמכתה נוספת לעניין יכולתו הכלכלית ובכלל זה לא הציג מסמכים המעידים על כלל הכנסותיו והוצאותיו, ועל כן הוא לא הוכיח את טענתו בדבר שינוי לרעה במצבו הכלכלי.

בסיכומו של דבר, נקבע כי האב נמנע מחשיפת מצבו הכלכלי לאשורו, שינה גרסאותיו מעת לעת בהתאם לנוחותו באופן שלא אפשר לבית המשפט ליתן כל אמון בעדותו, סתר את שטען במסגרת הליך פשיטת הרגל ולא המציא אסמכתאות לבחינת יכולתו הכלכלית או השתכרותו העכשווית אל מול השתכרותו במועד אישור ההסכם, לא הוכיח שינוי מצבו הכלכלי לרעה ואף לא שינוי מהותי בהשתכרותו, לא הוכיח שינוי בצרכי הקטינים וזאת בשעה שאף הוכח שאלה גדלו.

מנגד, הוכח שבניגוד להסכם בין הצדדים מקיים הוא הסדרי שהייה מצומצמים ביותר עם הקטינים ושלאור קציבת המזונות נושאת האם בעול הוצאות הקטינים כמעט לבדה כך שאף אם היקף השתכרותה עלה בפועל לא נותרת בידה כל הכנסה פנויה.

משלא הונחה התשתית הראייתית הנדרשת לבחינת השתכרותו ומצבו הכלכלי של האב כיום, אל מול השתכרותו ומצבו הכלכלי במועד חתימת הסכם הגירושין, ממילא לא הוכח שינוי לרעה במצבו הכלכלי, ועל כן גם לא הוכח שינוי נסיבות המצדיק הפחתת סכום המזונות שנקבע בהסכם שניתן לו תוקף של פסק דין.

בהתאם לכך, נדחתה תביעת האב להפחתת מזונות הילדים.

עוד בנושא: הפחתת מזונות משמעותית לילדה מעל גיל 6    האמא תשלם מזונות ילדים כאשר האב משמורן יחידי