הפחתת מזונות משמעותית לילדה שעברה את גיל 6

טענות האב בתביעה להפחתת תשלומי המזונות

תיק זה עסק בזוג הורים שנישאו בשנת 2012 וכעבור שנתיים, בשנת 2014, נולדה להם ילדה, כך שבמועד מתן פסק הדין, בשנת 2020, היא כבר היתה בת 6.5 שנים.

בשנת 2016 ההורים נפרדו וערכו הסכם גירושין שאושר על ידי בית המשפט לענייני משפחה.

במסגרת הסכם הגירושין נקבע שהאם תחזיק במשמורת על הילדה וכי האב יזכה להסדרי ראיה מדורגים, באופן לפיו עד גיל 4 הילדה תהיה אצלו פעמיים בשבוע אחר הצהריים ללא לינה וכן מדי כל סופ"ש שני ועד למוצ"ש וכי מגיל 4 ואילך הילדה תהיה אצלו פעמיים בשבוע כולל לינה וכן בכל סופ"ש עד ליום ראשון.

עוד נקבע שהאב ישלם לאם עבור הילדה מזונות בסך של 3,500 ₪ וכי שני הצדדים ישאו יחדיו, שווה בשווה, בהוצאות החינוכיות ובהוצאות החריגות של הילדה.

בסוף שנת 2017 הגיש האב תביעה למשמורת משותפת על הילדה, שהסתיימה בפסק דין שניתן בהסכמה וקבע שזמני השהות של האב עם בתו יוקדמו.

כעבור שנה, בשנת 2018, הגיש האב תביעה נוספת במסגרתה ביקש לבטל או להפחית את תשלום המזונות שעליו לשלם עבור בתו וזאת ובהסתמך על הלכת בע"מ 919/15 שמטילה חובת תשלום מזונות שיוויונית על הורים לילדים מעל גיל 6.

האב ביסס את תביעתו על מספר נסיבות שלטענתו השתנו לאחר עריכת הסכם הגירושין ולפיהן הוא והאם מקיימים ביניהם בפועל הסדר של משמורת משותפת וכי הכנסתה של האם עלתה באופן משמעותי, בעוד שהוצאותיו שלו גדלו מאחר שנולדה ילדה נוספת מבת זוגו החדשה.

האם הכחישה את טענת האב לפיהם הם מקיימים למעשה הסדר של משמורת משותפת וטענה שלא חל שינוי ממשי בזמני השהות עם הילדה, כך שהם נותרו כשם שהיו. עוד טענה האם שמצבו הכלכלי של האב השתנה לטובה, מאחר שבת הזוג עמה הוא חי משתתפת עמו בהוצאות, בעוד שהיא עצמה פוטרה כמה חודשים לפני כן.

האב הוכיח שינוי נסיבות מהותי שמצדיק הפחתת מזונות

בית המשפט ציין בפתח דבריו את ההלכה הוותיקה לפיה על מי שתובע לשנות את סכום המזונות מוטל הנטל להוכיח שחל שינוי נסיבות מהותי שמצדיק את שינוי סכום המזונות, ולאחר מכן פנה לבחון האם האב במקרה דנן אכן עמד בנטל זה.

בתחילה דחה בית המשפט את טענת האב לגבי המשמורת משותפת על הילדה וקבע שלמעשה לא חל כל שינוי בזמני השהות של ההורים עם הילדה, וכי פסק הדין בתביעת המשמורת של האב לא קבע משמורת משותפת אלא רק עשה שימוש בביטוי "אחריות הורית משותפת", שממילא חל על כל זוג הורים לפי חוק הכשרות והאפוטרופסות.

עוד קבע בית המשפט ששכרה של האם עלה ב-2,000 ₪, אולם ספק אם מדובר בשינוי מהותי שמצדיק את שינוי סכום המזונות, בפרט שהאב לא הציג ראיות לגבי גובה שכרו במועד עריכת הסכם הגירושין, אך מתלושי שכרו הנוכחי עולה ששכרו גבוה באלפי שקלים ממה שהוא הצהיר.

מאידך, בית המשפט גם קבע שבכל זאת חל שינוי נסיבות מהותי לאחר עריכת הסכם הגירושין, מאחר שהילדה כבר עברה את גיל 6 ולא ניתן להתעלם מהלכת בע"מ 919/15 שקובעת שכאשר מדובר בתשלום מזונות עבור ילדים מעל גיל 6, אזי על ההורים לחלוק יחדיו את תשלום המזונות וזאת לרבות בהתחשב בחלוקת זמני השהות והכנסות ההורים.

עוד קבע בית המשפט שהכנסתו הפנויה של האב הנה בסך של 9,500 ₪ הכנסתה הפנויה של האם הנה 3,200 ₪ ועל כן האב צריך לשאת ב-75% מתשלום המזונות של הילדה בעוד על האם לשאת ב-25% מתשלום זה.

לאחר בירור שווי הוצאות צרכי הילדה,ובהתחשב בחלוקת זמני השהות של הילדה ויחס הכנסותיהם של ההורים נקבע לבסוף שעל האב לשלם כעת מזונות סך של 1,521 ₪ כלומר, פחות ממחצית סכום המזונות המקורי שנקבע בהסכם הגירושין, בסך של 3,500 ₪.

עוד נקבע שעל האב לשאת ב-75% מהוצאות החינוכיות וההוצאות החריגות של הילדה. לא ניתן צד להוצאות.

קריאה נוספת: גרושתך חיה עם בן זוג קבוע? זה עשוי לסייע להפחתת המזונות!