למרבה הצער, ילדים רבים לוקים בניכור הורי כלפי ההורה שאינו המשמורן שלו דווקא בשל הסתה מצד ההורה המשמורן כלפי ההורה השני וזאת תוך התעלמות מוחלטת מחשיבותו של ההורה השני בחייו של הילד ומהנזק שהדבר עלול לגרום להתפתחותו הרגשית.
בתי המשפט בארץ מודעים יותר ויותר להשפעותיה המזיקות של תופעת הניכור ההורי על התפתחותו של הילד ולוקחים גם אותן בחשבון בעת קביעת סוגיות משמורת הילדים וקביעת הסדרי שהות.
במקרים מסויימים, בהם מדובר בניכור הורי חריף שילד מפגין כלפי אביו עקב הסתה קשה של אמו, הדבר אף עלול להוביל לכדי שלילת חזקת הגיל הרך, במידה והיא חלה בנסיבות המקרה.
חזקת הגיל הרך קובעת כי ככלל, ילדים עד לגיל 6 יגדלו אצל אמם, אלא אם כן קיימות סיבות אחרות שמצדיקות קביעה אחרת.
המקור לחזקת הגיל הרך מעוגן בסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב - 1962, אשר קובע כי בית המשפט יקבע בעניין סוגיית משמורת הילדים והסדרי הראיה "כפי שייראה לו לטובת הקטין, ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת".
במסגרת תיק תלה"מ 58976-12-16 פלוני נ' פלונית שהתנהל בפני בית המשפט לענייני משפחה בחדרה, קבע בית המשפט כי ניכור הורי חריף שנגרם עקב התנהגות האם יכול להוות סיבה מיוחדת לשלילת חזקת הגיל הרך, כפי שנסביר בהרחבה בסקירה שלפניך.
הליך משפטי זה עסק בהורים גרושים לשלושה ילדים קטנים, ביניהם שתי בנות ובן אחד. במסגרת ההליכים שהתנהלו בין ההורים טרם נקבעה משמורת זמנית, כאשר בפועל הילדים חיו עדיין אצל אמם.
שתי הבנות היו בקשר עם האב, אולם הילד סירב בתוקף להיות בקשר עמו ועל כן בית המשפט קבע תוכנית התערבות שתכלול מפגשים בין הילד לאביו בקליניקה טיפולית במשך חודש וחצי, על מנת לחדש ולשקם את הקשר ביניהם.
בפועל, התוכנית נכשלה ולאורך כל תקופתה לא התקיים מפגש משמעותי בין הילד לאביו וזאת בעיקר מאחר שהילד ברח או השתולל וסירב לקיים כל קשר עם האב.
האב טען כי הניכור ההורי של הבן כלפיו נגרם בהשפעת האם ומשפחתה וכי אין מנוס מלהוציא את הבן מהסביבה הפוגענית שלהם, וזאת כדי להציל את נפשו.
האפוטרופא לדין של הילד טענה שללא הוצאת הילד מהסביבה הפוגענית שבה הוא נמצא, יהיה קשה מאוד לסייע לו, והנזק הנפשי וההתפתחותי עלול להיות בלתי הפיך.
המטפלת שטיפלה בילד טענה שלמרות שהאם תומכת לכאורה בהליך חידוש הקשר בין הילד לאב, בפועל היא מתנגדת לו ומגיעה למפגשים תוקפנית, תוך שהיא מייחסת לאב ולאנשי הטיפול כוונות זדון, ושבה וטוענת כי האב מסוכן לבנו.
עוד טענה המטפלת שמצבו הרגשי של הילד מדרדר וכי הוא אף עלול להחריף בשל העומס הרב לרצות את אמו ובשל ההזדהות עמה.
לפיכך, במצב הנוכחי, אין היתכנות לטיפול בניכור, כאשר הילד מצוי בסיכון למצבו הנפשי וקיימת דחיפות להוצאתו מבית האם ללא קשר לסוגיית הניכור.
האם, לעומת זאת, המשיכה להטיל את האחריות להיעדר הקשר על האב, האפוטרופא לדין והמטפלת, תוך הכחשה גורפת והתעלמות מוחלטת מחלקה במצבו הקשה של הילד.
קריאה נוספת: ניכור הורי עלול להוביל להפחתת תשלומי המזונות!
בית המשפט קבע שהאם פועלת להחלשה, פגיעה ועד לניתוק ממש של הקשר שבין האב לשלושת הילדים וכי המדובר בניכור הורי חריף, בעוצמה גבוהה ביותר, אשר מבוצע באופן שיטתי, על פני זמן רב, וללא כל מודעות לפגיעה הקשה הנגרמת לנפשם של הקטינים.
בנוסף נקבע שהתנהגות האם פוגעת קשות לא רק בקשר שבין האב לבנו, אלא עלולה גם לפגוע בקשר שבין האב לשתי בנותיו.
בנוסף ציין בית המשפט שבניגוד לטענות האם לפיהן האב מתנהג באופן שאינו מטיב לילדים, הוא דווקא התרשם שמדובר באב טוב ומיטיב לילדיו, שעושה כל שבאפשרותו על מנת לספק לילדיו סביבת מיטבית וכי הנתק שנכפה עליו מבנו גורם לו צער רב וחמור מכך, לנזק כבד וקשה לבן עצמו.
לפי הפסיקה, תפקידו העיקרי של ההורה המשמורן הינו לוודא קיומו של קשר תקין בין הילדים לבין ההורה האחר. בהיעדר צידוק כבד משקל להעדר קשר, ספק רב אם אותו הורה מתאים לשמש כהורה משמורן.
ברם, במקרה דנן, האם הוכיחה שהיא אינה מסוגלת לדאוג לקיומו של קשר תקין בין האב לילדים, בעוד שלא הוכח שהאב פועל לפגוע בקשר התקין שקיים בין הילדים לאם.
בהתאם לכך נקבע שהאב הצליח לסתור את חזקת הגיל הרך וזאת באופן לפיו יש להורות שהמשמורת הזמנית של הבנות תהיה בידי האב, וכי אף יש לצמצם את מסגרת המפגשים שבין הבנות לבין האם וזאת נוכח קביעת גורמי הטיפול לפיה המשך שהייתן בסביבת האם ובני משפחתה עלולה להמשיך ולחבל בקשר שבינן לאב.
לגבי הילד נקבע שמצבו קשה מאד וכי על מנת להחליט לגבי אופן הטיפול בקשר שבינו לאב, לרבות בחינת הצורך בהכרזתו כקטין נזקק, ואף האפשרות להורות על הוצאתו למסגרת חוץ ביתית, יש להמתין עד לכינוס ועדת תכנון טיפול שתמליץ כיצד יש להחליט בסוגיית המשמורת של הילד, כולל קביעת תכנית המשך לחידוש הקשר בינו לאב.
בנוסף, בית המשפט גם הורה למנות לילד גורם טיפולי שיטפל בילד באופן אישי.
עוד בנושא: האם הגיע הזמן לשינוי וביטול חזקת הגיל הרך?