הגרושה עברה דירה בהחבא ומבלי שקיבלה הסכמה!

בשורה התחתונה של מקרה מעניין זה, בית המשפט המחוזי הכריע ופסק בסופו של דבר בהתאם לעקרון טובת הילד, כפי שנסביר מיד.

המדובר על תיק זה עסק בבני זוג שנישאו ב-2012, ונולדה להם ילדה בשנת 2013, כך שבמועד פסק הדין בתיק, בנובמבר 2019, היא היתה בת 6 שנים.

בשנת 2015 נפרדה האם מהאב, הגישה נגדו תביעת גירושין ומאז מנהלים השניים הליכי גירושין סוערים ומסועפים, לרבות בסוגיות המשמורת, הסדרי השהות והמזונות.

בהתאם לתסקיר של עובדת סוציאלית נקבע שהמשמורת על הילדה תהיה בידי האם ושהילדה תשהה אצל האב פעמיים בשבוע כולל לינה ובכל סוף שבוע שני.

בחודש אפריל 2018 הגיש האב בקשה בה נטען שהאם עברה עם הילדה לעיר אחרת, ללא קבלת אישור לכך ממנו או מבית המשפט וכי הוא מבקש לקבל מבית המשפט צו שיורה לה לחזור למקום מגוריה הקודם ויאסור עליה לעבור למקום אחר.

האם השיבה בתחילה שכתובת מגוריה הרשומה הנה עדיין במקום המגורים הקודם וטענה שבמידה והיא תצטרך לעבור לעיר אחרת, היא תגיש מראש בקשה לקבלת אישור לכך מבית המשפט.

בית המשפט לענייני משפחה חייב אותה להודיע מהי כתובת מגוריה בפועל, אך היא לא הגיבה ורק לאחר הוא הודיע שיוטל עליה קנס במידה ולא תעשה כן, היא אישרה שהיא והילדה אכן עברו למקום אחר ואף הגישה בחודש יולי 2018 תביעה בבית המשפט לענייני משפחה לאישור מעברה עם הילדה לשם.

ברם, במהלך הדיון בתביעה התגלה שהאם עברה למקום החדש כבר בחודש מאי 2018, בעוד שהיא טענה שהיא עברה לשם רק ביולי 2018.

בתביעה טענה האם שהמעבר למקום החדש ייטיב עם הילדה ויעניק לה תנאי מחייה טובים יותר, מאחר ויש לה שם עבודה ודירות טובות יותר, בשעה שהגרוש אינו משלם מזונות וכי המרחק בין הילדה לאב הנו רק כ-30 ק"מ, שאורכים חצי שעת נסיעה ואין מניעה בהמשך קיום הסדרי השהות של הילדה עם האב.

האב התנגד נמרצות למעבר וטען שמטרת האם במעבר היא לנתק את הקשר בינו לילדה, וכי הוא אינו מוכן לטלטל אותה בדרכים.

בתסקיר שהוגש מטעם פקידי הסעד נכתב שבעוד שהאם הנה דמות יציבה שדואגת לכל צרכיה של הילדה, האב מתקשה להשלים עם הפרידה מהאם ועסוק מאד בה ובקשר הזוגי החדש שלה.

התסקיר המליץ לאפשר לאם לעבור עם הילדה למקום אחר במרחק סביר מהאב, שיאפשר לילדה לשמור על קשר מטיב גם עם האב.

למרות ההמלצה בתסקיר, בית המשפט לענייני משפחה דחה את תביעת האם וקבע שהיא יכולה להתגורר עם הילדה רק במקום שלא יעלה בקו אווירי על 5 ק"מ ממקום מגורי האב, וזאת בנימוק כי מגורי הילדה במקום החדש יחלישו את הקשר בינה לאב וכי יש גם להתחשב בעובדה שהאם עברה למקום החדש ללא אישור האב ובית המשפט, תוך עשיית דין עצמי והדרת האב.

האם הגישה ערעור על פסק הדין בפני בית המשפט המחוזי, בטענה שפסק הדין פוגע בחופש העיסוק שלה ובעיקר פוגע בילדה שנהנית מאיכות חיים טובה יותר, וקיבלה ממנו עיכוב ביצוע של ההחלטה שחייבה אותה לחזור למקום הקודם.

בעקבות זאת הודיע האב לבית המשפט שהוא מבטל את כל הסדרי השהות שלו עם הילדה, עד אחרית ימיו, וזאת למרות שהאם הודיעה שהיא מוכנה להשתתף בהסעות ילדה אליו.

עקרון טובת הילדה, שוב, חשוב מכל!

בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור האשה, בקובעו שפסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה לא ישם כראוי את ההלכות שנקבעו בנושא העתקת מגורים של קטין לעיר אחרת, ואשר קבעו שזכותו של ההורה המשמורן להמשיך את חייו ולהגר למקום מגורים אחר בארץ ואף להגר לארץ אחרת, וכי יש לבחון העתקת מקום מגוריו בהתאם לעקרון טובת הילד וללא קשר לאופן התנהגות ההורה המשמורן.

במסגרת פסק הדין החשוב קבע בית המשפט המחוזי:

השאלה אינה האם הקטינים כשלעצמם צריכים את המעבר, האם המעבר ייטיב עימם והאם המעבר מוצדק, אלא מהי טובת הקטינים במצב שנוצר כאשר האם מבקשת לעבור דירה. אין לבדוק האם התנהגות האם נאותה. לשם כך יש לבחון תחילה את יכולת הקטין לעשות את המעבר ולאחר מכן לבחון האם המעבר גורם לניתוק או לפגיעה בקשר שלו עם ההורה השני. כך נקבע בעבר בפסק הדין ע"מ 119/08 פלוני נ' פלונית.

בין היתר, יש לקחת בחשבון שהמצאות האם המשמורנית במקום שבו היא מרוצה ומאושרת, משפיע על הקטין ועל רווחתו. כך נקבע בהליך עמ"ש 9963-06-11 פלונית נ' אלמוני.

אין להעניש את האם, אף אם היא נהגה שלא כדין והעבירה את הילדה למקום אחר ללא רשות בית המשפט וזאת באמצעות דחיית בקשתה לאישור המעבר. הילדה אינה צריכה לשאת על גבה את תוצאות חטאה של האם. ככל שהילדה התאקלמה היטב במקום החדש, יש ליתן משמעות אף לנתון זה ולנזק שעלול להיגרם לה ממעבר נוסף. כך נקבע בפסק הדין החשוב בהליך רמ"ש 22694-04-16 נ.ש. ואח' נ' א.ש.

בישמו את ההלכות הללו על המקרה דנן, קבע בית המשפט המחוזי שבית משפט קמא למעשה הטיל על הילדה את העונש על חטאי האם ולא התחשב מספיק בזכויותיה של האם לקבוע את מקום מגוריה כאם משמורנית ואף לא בנזק שייגרם לילדה, כתוצאה מכך שהיא תעקר ממקום מגוריה החדש.

אין ספק שהאם פעלה שלא כדין, שעה שהעבירה את הילדה למקום אחר ללא הסכמת האב, מאחורי גבו וללא אישור בית המשפט.

עשיית דין עצמית היא מעשה פסול שאין ליתן לו יד ויש לפעול למניעתו בכל האמצעים. ברם, טובת הילדה הנו עודנו השיקול המרכזי שמנחה גם בסוגיה זו והמצב כיום הוא שהילדה נקלטה היטב במקום החדש ואין כל מניעה שהקשר שלה עם אביה ימשך כפי שהיה בעבר.

בפסק הדין שבערעור נקבע עוד כי דווקא האב מחליש בעצמו את הקשר עם בתו, בכך שהוא מתעקש שלא להגיע למקום מגוריה החדש.

בנוסף, מדובר באב שהתנהג באופן אלים כלפי האם, מכפיש אותה באוזני הבת וגם אינו משלם כלל מזונות. למרות שאין כל צורך בהוכחת הצדקה למעבר לעיר אחרת, אין להתפלא על כך שהאם מעוניינת לגור במרחק מהאב, והדבר כלל לא קשור לילדה ולרצון לפגוע בקשר שלה עם האב.

בהתאם לכך נקבע שהאם רשאית להמשיך ולהתגורר עם הילדה במקום החדש. יחד עם זאת גם נקבע שהאם תביא את הילדה לאב אחת לשבוע ותחזירה למחרת בבוקר וכן תאסוף את הילדה בימי ראשון בבוקר כשהילדה שוהה אצל האב בסוף השבוע.

עוד בנושא: הגרושה מתגוררת עם בן זוג חדש? זה עשוי להשפיע על המזונות!