סעיף 1 לחוק המזונות קובע שהזכאות לקצבת מזונות ניתנת ל: "מי שפסק דין למזונות ניתן לזכותו ואינו מתגורר עם החייב, לרבות הורה שאינו מתגורר עם החייב שפסק דין למזונות ניתן לזכות ילדו הקטין הנמצא בהחזקתו אף אם אינו עמו".

כלומר, מנוסח הסיפא של סעיף 1 לחוק, עולה שגם כאשר הילד אינו מתגורר עם האם, יש לשלם לאם קצבת מזונות עבור הילד, אך זאת בתנאי שהילד נמצא "בהחזקתה".

חוזר המוסד לביטוח לאומי 40/90

במסגרת חוזר כללי 40/09, מזונות 1182, מיום 19.2.2009, קבע המוסד לביטוח לאומי קבע את הכללים לזכאות לקצבת מזונות במצב שבו הילדים שוהים במסגרת חוץ ביתית.

החוזר קובע, בין היתר, שעל מנת לקבל את קצבת המזונות עבור ילד ששוהה בפנימייה, יש לעמוד בשני התנאים המצטברים הבאים:

• השתתפות של האם / הזוכה בהוצאות החזקתו של הילד, בהתאם להחלטת משרד העבודה והרווחה ולא פחות מהסכום המינימלי המצוין בטופס שימולא על ידי העו"ס.
• לפחות שני ביקורים בחודש של האם אצל הילד, או של הילד בבית האם, או אחד של האם ואחד של הילד, או לפחות ביקור אחד בחודש של הילד אצל האם, הכולל לינה.

כלומר, מנוסח חוזר המוסד עולה שהמוסד פירש את המונח של "החזקת הילדים" כהשתתפות האם בהוצאות אחזקת הילד בפנימייה וקיומם של לפחות שני ביקורים הדדיים בחודש בין האם לילדיה.

מהות התנאי בדבר החזקת הילד

במסגרת פסק הדין שניתן ביום 23.1.2020 בתיק עב"ל 22387-11-16 פלונית נ' המוסד לביטוח לאומי, קבע בית הדין הארצי לעבודה שאין תוקף לקריטריון שנקבע בחוזר המוסד בדבר השתתפות האם בעלות אחזקת הילד בפנימייה וזאת מאחר שלתנאי זה אין כל עיגון בהוראות חוק המזונות.

בית הדין הארצי הבהיר שהזכאות לקצבת מזונות נקבעת לפי הוראות חוק המזונות ולא לפי חוזר המוסד.

לפיכך, חוזר המוסד אינו יכול לגרוע מהזכויות לקבלת קצבת מזונות שניתנות לפי החוק, אלא רק לשמש ככלי עזר לקבלת החלטות על ידי פקידי המוסד, באמצעות קביעת הנחיות והכל בכפוף להוראות החוק.

בית הדין קבע שכל עוד נשמר קשר רציף של ביקורים הדדיים בין האם לבין ילדיה, והאם דואגת לצרכי הילדים ונושאת בהוצאות האישיות שלהם, אזי האם זכאית לקצבת מזונות, וזאת גם אם היא אינה נושאת בהוצאות שהייתם של הילדים במסגרת חוץ ביתית.

לפיכך, אין תוקף לקריטריון שנקבע בחוזר המוסד, שלפיו במקרה שבו האם אינה משתתפת בתשלום השהות עבור ילדיה במסגרת חוץ ביתית, וניתן לה פטור מתשלום, היא אינה זכאית לתשלום קצבת מזונות מהמוסד.

תיק זה עסק באם גרושה לשני ילדים קטינים, בן ובת, אשר המוסד לביטוח לאומי שילם לה קצבת מזונות עבורם במשך מספר שנים.

בהתאם להוראות צו בית המשפט, הוצאו שני הילדים מבית האם לפנימייה. הבן בשנת 2012 והבת בשנת 2013. האם לא השתתפה בהוצאות שהיית הילדים בפנימייה, אך הילדים ביקרו אותה מעת לעת, לרבות במהלך חופשות וכשלא חשו בטוב.

לאחר שנודע למוסד על העברת הילדים לפנימייה, הוא שלל מהאם את זכאותה לקצבת מזונות, בטענה שתשלום הקיצבה לפי החוזר מותנה בביקורים הדדיים פעמיים בחודש ובהשתתפות מינימלית בעלות אחזקת הילד בפנימייה, ומאחר שהאם אינם משתתפת בעלות אחזקת הילדים בפנימייה, הגם שמתקיימים ביניהם ביקורים הדדיים, אזי היא אינה זכאית לקצבת המזונות עבורם. 

האם הגישה עתירה נגד המוסד בפני בית הדין האזורי לעבודה, שקבע שהיא אינה זכאית לקצבת מזונות, מאחר שהיא לא השתתפה בתשלום עבור שהייתם של ילדיה בפנימייה. האם לא ויתרה, והגישה ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בפני בית הדין הארצי לעבודה.

בית הדין הארצי קיבל את הערעור שלה, בקובעו כאמור שהזכאות לקצבת מזונות נקבעת לפי החוק ולא לפי החוזר, שכפוף להוראות החוק.

עוד נקבע שבנסיבות בהן נשמר קשר רציף בין האם לבין ילדיה, באופן לפיו הילדים מתגוררים עמה בביתה בחופשות וכשאינם חשים בטוב, האם מבקרת אותם בפנימייה ודואגת לצרכים שונים של הילדים על כל ההוצאות הכרוכות בכך, לרבות הוצאות בית ספר, הוצאות ביגוד והנעלה, הוצאות היגנייה, ודמי כיס, אזי יש לראות את הילדים כנמצאים בהחזקתה של האם, ועל כן הנה זכאית לקבלת קצבת מזונות.

עוד בנושא: שינוי בתשלום מזונות הילדים בעת שינוי נסיבות ולאו דווקא שינוי מהותי!