הגבר הגיש תביעת פיצויים כנגד האשה, בין היתר בטענה שעירוב ילדיה בפרטי הליך הגירושין שלהם והצגת מסמכי ההסכם והפרוטוקול בפניהם מהווה פגיעה בפרטיות שלו וכי מסירת מסמכים אלו על ידי האשה לילדיה אף מהווה רשלנות.

ניגוד האינטרסים שבין זכות הפרטיות לזכות השיתוף

אשר לטענת הפגיעה בפרטיות, ציין בית המשפט שהשמירה על פרטיותו של אדם הנה זכות חשובה, שקיבלה מעמד של זכות יסוד, בהתאם לסעיף 7 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק הגנת הפרטיות וכי מטרת החוק הנה להגן על הפרט מפני התקשורת ומפני הרשות, שלא יוכלו לחדור לענייניו האישיים ולפרסם מידע אודותיו.

כמו כן, אין חולק שהעניינים שבין בני זוג הינם עניינים פרטיים לכל אחד מהם ומטבע הדברים, כאשר עוסקים בענייני זוגיות, ברור שאם אדם זר, או אפילו אחד מבני הזוג, יפרסם ברבים עניינים אישיים שנוגעים לחיי הזוגיות, יהיה בכך משום פגיעה בפרטיותו של הצד שלא הסכים לפרסום.

בהתאם לכך, ניתן לומר שכאשר אחד מבני הזוג משתף אדם אחר בפרטים אישיים ביחס לחיי הזוגיות שלו, הרי שבכך הוא בהכרח פוגע בפרטיותו של בן או בת זוגו.

יחד עם זאת, יש לבדוק האם זו היתה כוונת המחוקק עת נחקק החוק להגנת הפרטיות. כלומר, האם החוק נועד למנוע, מכל אדם, לשתף כל צד שלישי בפרטים אישיים הנוגעים לו ולבן זוגו ולרבות חבר קרוב או בן משפחה.

במצב דברים זה יש לאזן בין שתי זכויות. האחת, זכותו של האחד לשמור על פרטיותו והשניה, זכותו של האחר לשתף אחרים, כגון חברים, בני משפחה, אנשי טיפול וכיו"ב, בפרטים אישיים מחייו שלו, גם אם מדובר בעניינים הקשורים בזוגיות ובפרט עת הוא בסכסוך בת הזוג, שאז יתכן והצורך לשתף אף גובר באופן טבעי.

בנוסף, יש לתת משקל לרמת הציפיה של הצד הנפגע וזאת הן לגבי הציפיה האובייקטיבית קרי, האם האדם הסביר היה מצפה שהדברים לא יועברו לידיעת צד שלישי, והן לגבי הציפיה הסובייקטיבית קרי, האם הוא ציפה שהדברים ישארו בינו לבין האחר ולא יועברו לצד ג' כלשהו.

לאור האמור לעיל, יש לבחון אם התנהגות האשה מהווה פגיעה בפרטיות הגבר ואם כן, האם עומדת לה הגנה כלשהי לפי החוק.

קראו עוד בנושא: האם ניתן להציג בהליכים ראיות שהושגו תוך פגיעה בפרטיות?

מהו שיתוף סביר?

בית המשפט לענייני משפחה קבע שהעובדה שאישה משתפת את ילדיה הבוגרים בפרטי הגירושין מבן זוגה, שאינו אביהם, יכולה להיחשב כשיתוף סביר, בעיקר ביחס לילדים שהיו מעורבים בחיי בני הזוג גם בזמן הנישואים ובפרט כאשר המידע שהובא לידיעתם עוסק בענייני חלוקת הרכוש של בני הזוג.

ברמה האובייקטיבית, אין זה נחשב חריג בין בני זוג, שמי מהם נוטה לערב בני משפחה קרובים, כגון הורים, אחים ואף חברים, בפרטים מחייו האישיים וממערכת היחסים שלו עם בן או בת הזוג שלו, אם באופן שוטף ברמת 'רכילות' ואם כאשר מצויים הם בסכסוך.

הדברים מקובלים ורווחים יותר עת הנושאים בהם מערבים את אותם צדדים שלישיים נוגעים לנושאים רכושיים, שהצדדים השלישיים יודעים על קיומם. כך לדוגמא, כאשר מדובר בהורים שסייעו לילדם לצבור את הרכוש שבמחלוקת, או כאשר בעל דין מבקש להיוועץ עם הוריו, אחיו וקרובים אחרים באשר לנושאים כלכליים כמו לדוגמא ניהול עסק משפחתי וכדומה.

אם נאמר שכל שיתוף של אדם בנושאים אישיים, זוגיים או כלכליים מחיי הזוגיות, מהווה פגיעה אסורה בפרטיות יווצר מצב של גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה.

הצורך האנושי לשתף אחרים גם בעניינים אישיים, הוא צורך טבעי ומוכר ונראה שאף פרץ גבולות בעידן האינטרנט, בו לא פעם אנשים נוטים לשתף זרים באורחות חייהם, בתמונות אישיות ובחוויות, שלהם ושל קרוביהם, אם לצורך קבלת אישור חברתי לדרך הפעולה בה נקטו, אם משום שהם מבקשים לקבל עצה ואם רק בשל הצורך האישי שלהם לשתף.

אולם, לא תמיד מקבל המפרסם אישור מחבריו לחוויה, לשתף בדבר החוויה שעברו. במצב הדברים שנוצר, מצופה כי הצד שמבקש להימנע מפגיעה בפרטיותו, הוא שיידרש לעשות מעשה, כדי לשמור על פרטיותו.

כך לדוגמא, כאשר מתפרסם ברשתות החברתיות פרסום שיש בו כדי לפגוע בפרטיות צד ג', אותו צד יפעל להסרת הפרסום, או להסרת הקישור אליו.

כך, גם כאשר מפעם לפעם נחשף בתקשורת כי קיים סכסוך זוגי בין ידוענים או בני זוג מהעשירון העליון שמתגרשים, הציפייה הנה כי לא יחשפו בתקשורת פרטים מתוך ההליכים המתנהלים ביניהם או מתוך הסכם הגירושין ויש מקרים בהם אלה נוהגים להחתים איש את רעהו על הסכם סודיות מתאים.

הקושי הגדול הוא כאשר המחלוקת הנה בין שני בני זוג, שאחד מהם מחליט לשתף בחוויות ופרטים מחיי הזוגיות שלא על דעת האחר. במקרה כזה, יש לזכור שזכותו של אדם לפרטיות נפגעת מעצם העובדה שבן זוגו מחליט לשתף בנושאים פרטיים.

אולם, המדיניות השיפוטית הראויה הנה כי אדם לא יהיה חשוף לתביעה רק משום ששיתף את קרוביו בפרטים מחיי הזוגיות, גם ובפרט אם הוא מצוי במסגת הליכים המתנהלים בערכאה משפטית, במהלך תביעת גירושין מול בן או בת הזוג, אלא אם בדברים שפורסמו היה כדי להשפיל או לפגוע באחר, או שמדובר בפרטים אישיים במיוחד.

לשם כך, עלינו לבחון בכל מקרה מה פורסם, למי ולמה וכן לבחון את רמת הציפייה שהיתה לצד האחר כי הדברים לא יחשפו.

מן הכלל אל הפרט

בתביעה שבנדון האשה הציגה לילדיה את הסכם הגירושין בינה לבין הגרוש, כאשר רובו ככולו נוגע לנושאים של חלוקת הרכוש בין הצדדים.

ילדיה של האשה היו מודעים לפרטי הרכוש של אימם ונראה כי הגיעו לגיל בו הם משמשים אוזן קשבת, תומכת ומייעצת לאימם, בסכסוכים שיש לה עם אחרים וגם עם בעלה, שאינו אביהם. עיון בהסכם מעלה כי אין הוא כולל פרטים אישיים באופן מיוחד.

הגבר אישר כי ילדיה של האשה היו מעורבים בכל הנוגע לעניינים שבינו לבין אמם. משכך, סביר להניח שהוא ציפה שגם פרטי ההסכם ביניהם יגיעו לאוזניהם.

הדבר מקבל משנה תוקף בהתחשב בכך שרמת העברית של האשה איננה ברמת שפת אם ובית המשפט קיבל את טענתה כי בקשה לקבל מילדיה הסבר מדוייק יותר לדברים שנאמרו בדיון ונכתבו בהסכם בעברית.

בית המשפט קבע כי באיזון הכולל, עצם העובדה שהאשה הציגה את הסכם הגירושין עליו חתמה לילדיה, אינה מהווה פגיעה בפרטיות הגבר באופן שיחשב כעוולה נזיקית.

יתרה מכך, גם אם היה מדובר בפגיעה בפרטיות הגבר, היתה עומדת לאשה ההגנה לפי סעיף 18(2)(ג) לחוק הגנת הפרטיות, לפיה תהא הגנה לפוגע אם הפגיעה נעשתה לשם הגנה על עניין אישי כשר של הפוגע, שכן האשה העבירה לילדיה את המסמכים האמורים כדי לסייע להם בהליך המשפטי שהיה ביניהם לבין הגבר ולפיכך המדובר באינטרס אישי כשר של אדם, לסייע לילדיו להוכיח תביעתם, כאשר ההוכחות מצויות בידיו.

בנוסף, דחה בית המשפט גם את טענת הגבר לפיה מסירת המסמכים על ידי האשה לילדיה מהווה רשלנות.

עוולת הרשלנות הקבועה בסעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], מתייחסת למעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, ביחס לאדם אחר, שלגביו מוטלת עליו חובת זהירות.

בית המשפט קבע שביחסים שבין בני זוג אכן קיימת חובת זהירות המחייבת כל אחד לכבד את פרטיות האחר, אולם הוא גם קבע שהצגת המסמכים האמורים לפני בני משפחה קרובים, ולא משנה לאיזו מטרה, אינה מהווה התנהגות שהאדם הסביר לא היה נוהג בה, בפרט שהצגת המסמכים נועדה לסייע לילדיה להוכיח תביעתם, לאחר שהגבר התכחש לחובו כלפי ילדיה.

בנוסף, כדי לבסס תביעה לפיצוי בגין עוולת הרשלנות, היה על הגבר להוכיח כי נגרם לו נזק וזאת לא נעשה.

בהתאם לכך בית המשפט לענייני משפחה דחה את תביעת הגבר נגד האשה והוא אף חייב אותו לשלם לה 20,000 ₪ בגין הוצאותיה המשפטיות.

קראו עוד בנושא: פסיקת פיצויים לאב גרוש בשל עוגמת נפש