גרושה שנתיים אחרי 30 שנות נישואים, הגרוש לא מרפה! עושה הכל על מנת לחזור.. חיזורים וכו' אבל כשזה הגיע למעקבים ומניפולציות רגשיות העמדתי אותו במקום, עברתי עיר בהסכמה כמובן, בסך הכל זה די מתנהל על מי מנוחות, אבל הוא לא מרפה! טלפונים, הודעות, בלי קשר לילדים, היתה תקופה שהיה מפתיע בעבודה, פעם זה באתי לשלם לך
מזונות, פעם סתם הבאתי לך אוכל, כל פעם תירוצים.
עד שהחלטתי לנער אותו ממני והבהרתי לו: אין יותר הפתעות, אל תבוא לעבודה, אל תתקשר אחרי תשע בערב, אל תכתוב אם זה לא קשור לילדים, די תשחרר. חסמתי בכל מדיה אפשרית, נשארו רק שיחות הודעות רגילות. עזר לתקופה ושוב חזר במינונים קטנים יותר, כל הזמן משחק אותה הנעלב. מת לחזור ואני לא מוכנה בשום אופן! מה עוד שהוא חי אצל האישה שאיתה בגד בי, מנהל איתה זוגיות לכל דבר, וממשיך בנסיונות לתקן את מה שעשה. כבר איימתי שאעדכן אותה אמר לי כבר אין לי מה להפסיד. לא מאמינה לשום מילה שיוצאת לו מהפה, בוודאי שלא מוכנה לחזור. מוצאת את עצמי כל כמה חודשים עושה לו שיחת ניעור וזה לא עוזר.
אל תגידו לי לערב משטרה או רווחה, אי אפשר לעשות את זה לילדים שגם ככה מחקו אותו, מרגישה שאני לא מצליחה להמשיך בחיי ובטח לא פנויה לזוגיות כי הוא מפריע! אם אני לא עונה הוא מתפעל את הילדים, שואל, חוקר, אם אמרו לו שאני לא מרגישה טוב ישר טלפונים והוא נוחת אצלי בבית. אם הוא גילה שאני לא נמצאת מתחילות השאלות איפה היית, מתי חזרת, עם מי היית. ומתעצבן שאני לא מספקת תשובות. איך גומרים את זה אחת ולתמיד בלי
מריבות? אני עומדת על שלי ולא מספקת תשובות, לא נענית לחיזורים, לא מקבלת את המתנות.. ורוצה להמשיך בחיי. מה עושים?