פורום גירושין ודיני משפחה בהנהלת עורך דין מנוסה

אני גרושה כבר שנה, עם 2 ילדים, בן 3.3 ובת 1.5.

הגרוש לא מוכן לתקשר איתי בשום צורה (ברמה שכשהם חוזרים הביתה אין לי מושג מתי או מה הקטנה אכלה).

בחצי שנה האחרונה הם הולכים אליו ללילה אחד בשבוע ולילה אחד כל סופ"ש שני. כך לפי ההסכם גירושין שלנו, עד גיל 8 של הקטנה.

הבן חוזר מהלילות שם עצבני, עם התקפי זעם, ובלילה העוקב שהוא ישן אצלי הוא לרוב מעיר אותי בצרחות ובכיות (לפעמים של חצי שעה רצוף) כמה פעמים בלילה.

לפני חודשיים הבן חזר ולא הסכים לדבר איתי במשך כשעתיים ובכל פעם שניסיתי להתקרב אליו צרח בפאניקה. רק אחרי ש"הפשיר" סיפר לי שאבא אמר לו לא לחבק את אמא.
הלילה, לדוגמא, אחרי שהתעורר והיה כמעט 40 דקות עם בכי בלתי-נשלט, סיפר לי שכשהיה אצל אבא שלו אתמול הוא התגעגע אליי מאוד ורצה להתקשר לומר לי לילה טוב, אבל שאבא לא הסכים, וששוב גם בבוקר ושהוא בכה שם נורא (כשהילדים שם יש נתק מוחלט, הוא לא מוכן שהם ידברו איתי בטלפון/וידאו). נקרע לי הלב.

לפני שבועיים הצעתי לו שייקח איתו לאבא את הבובה שהוא ישן איתה אצלי בבית. כשחזר סיפר לי שאבא "שכח" את הבובה באוטו ושאי אפשר היה לצאת לאוטו להביא אותה בגלל הקורונה (התמימות הזו חמודה), ולכן היה אצלו בלי הבובה. זה חזר על עצמו 3 פעמים ברצף.. הפסקתי להביא לו את הבובה ("כדי שלא תתעייף להיות באוטו בשמש כל כך הרבה זמן"), כי אני לא רוצה ליצור יותר תסכול אצלו...

אני אשמח לעצות ותובנות חכמות איך ואיזה כלים לתת לילד להתמודד עם המצב (כאמור, הוא בן 3 וקצת..).
**מבקשת לוותר על עצות איך להתנהל עם האבא ואיך להסביר לו שהוא פוגע בילד ולא בי. זה חסר סיכוי. אין עם מי לדבר. וזה רק יסלים יותר את המצב הדפוק ממילא. ואין מה לפנות לעו"סית**
רק מחפשת דרך לעזור לבן שלי בסיטואציה ההזויה הזו...