אני ובעלי נשואים כעשר שנים מתוכם היו קשיים שהצלחנו לגבור עליהם אבל רוב הויתורים תמיד היו מהצד שלי.
אני כרגע בהריון ושוקלת
להתגרש.
לא מחוסר אהבה לא מכעסים ולא ממקום רע. ממקום שקשה לי כבר להכיל שיח ותקשורת כל כך לקויים.
כל שיחה שמתחילה מצידי ממשיכה בצורה מכוערת מצדו תמיד אני נשארת שותקת אחרי מספר דקות כי זה לא מוביל לשום מקום
יש לציין שהוא לא מעוניין בטיפול זוגי כי מבחינתו הוא בסדר.
אני היום לא נמצאת במקום שיש בי כוחות לשנות או לוותר על לעצמי שוב מחדש. אני רוצה לפרוח יחד עם ילדיי.
אני מאוד רוצה לגשת איתו לפגישה אצל
עורך דין ולבנות הסכם הדדי שיוביל אותנו לחתימה כדי שלילדים יהיה הכי טוב ברמה כזו שאני רוצה שישאר שותף בגידולם גם אם זה יצריך מאיתנו לגור קרוב אחד לשני כדי שלילדים תיהיה החופשיות לנוע בנינו ולא להרגיש את הפרידה.
אני מאוד גמישה ולא רוצה לסיים את זה ברע ההפך אני מרגישה שלכל אחד מגיע להיות מאושר כל בוקר שהוא קם ולא עצוב.
אני אמנם צעירה בת 31
ויודעת שאם היה עם מי לדבר הייתי נלחמת לתקן בכל הכוח וגם מצליחה
אבל אין שיתוף פעולה.
איך אני יכולה לשכנע אותו לא להגיע למלחמות בבתי משפט ולנסות לא להיות אנטי הסכם. איך אפשר לגרום למישהו לחשוב בהגיון ולא לפעול ממקום של דווקא? איך אפשר לגרום לו לחשוב על הליך
גישור ולוותר על קרבות מיותרים?