נשים שחוות או חוו בגידה אך שותקות ולא מגלות לבעל שהן יודעות עד שיפגשו עם עורך דין / חוקר פרטי / מטפל זוגי - הבלבול נורא.
איך אתן מצליחות לשרוד את זה? איך מעבירים את הזמן?
תחושת הגועל מהמצב, חוסר האמון, הידיעה שאתן יודעות שברגע זה הוא מתכתב או נפגש איתה, כשממש בא לך להעמיד אותו במקום אך את לא יכולה בינתיים.
יש בכלל סיכוי, בהנחה שהבגידה מפסיקה, לתת הזדמנות שנייה ולצפות שזה לא יחזור על עצמו אם לא עושים כלום ולא אומרים לו מילה?
ומי שמחליטה להתגרש בגלל הבגידה - איך מתמודדים עם הקשיים כשיש ילדים?
ועוד משהו,
מה הן התגובות האפשריות / תירוצים / סיבות של הצד של הגבר - למה הוא עושה את זה... ברור שיש מלא סיבות - אבל מה גברים אומרים שמפוצצים להם את הסיפור בפנים?
אני בבילבול מאד רציני. ברור לי שהוא בוגד. הבנתי שצריך לקחת חוקר פרטי ואם רוצים להתגרש, גם עורך דין. אני עדיין לא בטוחה איפה אני בכלל. מה שבטוח הוא שאני מבולבלת. מאד.