בעלי לא עובד כחצי שנה. מאובחן על הרצף (לא מעוניין לפנות לבט״ל אז אין שום קצבה), קצבה מאד מאד זעומה של דמי אבטלה שגם לא קיבלנו חודשיים כי לא טרח להודיע לי שבסוף יוני קיבל הודעה שבגלל חלת קורונה הכל הפסיק.
רציתי למכור את הדירה שלנו ולעבור באותה עיר לשכונה אחרת שבה נמצאים בני משפחה שלי וגם חברים שלו. פה אנחנו מאד בודדים, יחד עם זה לקנות דירה קטנה יותר שתתאים להכנסות שלנו (הוריי קנו לנו דירה מאד גדולה ואנחנו עם שני ילדים וגם כשעבד הרוויח קצת מעל מינימום כך שההוצאות גדולות עכשיו כשהוא לא עובד).
הוא מבחינתו מתנה את המכירה בשימת כל הכסף בנאמנות אצל עו״ד מטעמו, מה שנאמר לי ע״י רואה חשבון והפסיכולוגית שלו לא להסכים בשום אופן.
בתמורה אמר מול הפסיכולוגית שיסרב למכירה בכוונה כדי שהבנק ייקח את הדירה.
מה שהבנתי שישחיר מאד את האשראי שלנו ויסבך אותנו כלכלית.
אני ממילא רוצה להתגרש כבר לא מעט זמן.
השאלה היא מה לעשות כשאני בת ערובה לאיום שלו.
חבר שלו אמר לי בסוג של איום שאם לא אסכים לתנאים שלו, יש לי מה להפסיד - מאות אלפי שקלים במכירה.
אני טענתי שאין לי. אני עובדת כבר יותר מעשרים שנה, תמיד יש לי עבודה, תמיד הסתדרתי כלכלית. הוא לא יוכל לעמוד על הרגליים כי לא מצליח להחזיק עבודה.
מה דעתכם על המצב הזה? עורך דין קרוב משפחה [שלא מומחה בתחום של המשפחה] אמר לי שאם אפתח פירוק שיתוף זה יעזור לי אם הוא באמת יגרום לבנק להוציא אותנו למחלקה המשפטית. ובאמת שאין סיבה!
אגב, זה נקרא אלימות כלכלית?