בעלי עזב את הבית והחליט שלא רוצה לשקם. אני לא משאירה אף אחד בכוח. שחררתי אותו.
היינו בגישור פרטי ובגישור בהסכמה ואחר כך בגישור בשיתוף פעולה. כל אחד הגיע עם עורך דינו. במשך כל התהליך הזה הבנתיי שבעלי מצליח למרוח אותי ולמשוך זמן. לא הגענו לשום הסכמה ולכן נקטתי בהליך תביעה.
אני מיוצגת על ידי עורך דין פרטי, משלמת ממיטב כספי, מאחר ונמצאתי לא זכאית לסיוע מהמדינה. בינתיים, במשך השנה בעלי הצליח לחסום אותי מחשבון הבנק המשותף. נותרתי ללא כסף למזון, תרופות או דלק. אספתי תרומות מחברות כדי לשרוד את הימים הבאים עד שאסתדר.
הגיעו אליי מיילים על חובות כבדים בשל אי תשלום ארנונה מים , חינוך ומה לא... אני מגדלת את בנותיי הצעירות לבדי. בעקבות המשבר הכלכלי אני עובדת שעות רבות. מגיעה הביתה מאוחר ומותשת מעבודה קשה.
כבר אין לי כוח להעניק תשומת לב לחמודות שלי ולדאוג לתחזוקת הבית. בעולם מקביל העלי חי לו בכייף, עובד כעצמאי כמה ימים שמתחשק לו. מקדיש זמן לטיפוח ולספורט בקאנטרי קלאב, לוקח את הבנות למסעדות יוקרה, טיול לחו"ל, נותן דמי כיס כיד המלך.
המשכורת שלי נמוכה והספקתי להכנס למינוס. הפסקתי לקנות לבנותיי בגדים, לצאת לבילויים וכו'. רמת החיים שלהן איתי ירדה משמעותית. בעקבות זאת אני שמה לב שההשפעה שלי עליהן כדמות דומיננתית וקרובה אליהן הולכת ופוחתת.
בכל התהליך הזה אני הרבה פעמים נכנסת.למצבי יאוש. אני מבינה שכאישה במדינת ישראל אני מופלית על עצם היותי אישה.
אני מבינה שבחסות החוק בעלי ועוד רבים שכמותו מנצלים את יכולתם להרוס משפחות, לרסק אימהות ואחריהם המבול. אין שום חוק נגד אלימות כלכלית, נגד התעללות רגשית. נשים תמיד תשארנה נחותות ומדינת ישראל תמשיך לפרק משפחות ותקרא לזה במילים מכובסות "משפחה חדשה"...