מחר יש לנו דיון מהות אך אני רוצה לתת הזדמנות אחרונה להציל את הנישואים האלה. בעלי מתחנן שאתן לו לשפר, כנראה שסוף סוף יצא מהאדישות כשהבין שאני רצינית ולא סתם מאיימת להתגרש. כשקיבל את הזימון הוא היה בשוק וממש התאבל... הוא לא מוותר, ולא בקטע כפייתי.
הוא פתאום רואה אותי, משקיע, מעולם לא הרגשתי מחוזרת כל כך. אני לא מראה לו שאני מרוצה מדי כי לא משנה את דעתי מולו. לשם שינוי הוא לא מתעצבן וכועס כשאני נשארת בדעתי ולא מוותר. אולי באמת נפל לו האסימון, והיה צריך שיקרה משהו גדול כזה כדי שיתעשת?...
בקיצור אני בהחלט מרגישה בשינוי משמעותי בימים האחרונים. מצד שני כמובן שזו טיפה בים ולא עבר מספיק זמן כדי שאדע אם השינוי יציב.
הוא מבקש שאבטל / אשהה את הבקשה שלי.
אני מוכנה לתת צ'אנס אחרון אך מבלי לוותר על הקדימות שלי בכך שפתחתי תיק בבימ"ש.
אני לא רוצה להפסיד, למקרה שאכן נתגלגל להליך גירושין.
הצעתי לו שנלך למפגש ונראה מה יהיה. הוא טוען שבמפגש הזה רק נדון על חלוקת רכוש זה לא יקדם אותנו לעבר שלום בית ורק יזיק אם אנחנו רוצים להציל.
אני אובדת עצות. מה הייתם עושים במקומי? כדאי לתת צ'אנס אחרון? כפי שאמרתי הדיון מחר ולכן חייבת להגיע להחלטה.
יש לציין שלא מדובר בבגידה מטעמו או משהו. הוא לא עשה מעשה בלתי נסלח או משהו כזה, החלטתי להתגרש בגלל שהזוגיות שלנו מפורקת והיינו ביעוצים זוגיים שונים וכלום לא עזר (לא ממש המשכנו מעבר למספר פגישות)...