נשואים 8 שנים, יש ילדים. אף פעם לא היה טוב תמיד עליות ומורדות, גם כשיצאנו לפני הנישואים תמיד היה קשה. 8 שנים שרובם ישנים בחדרים בנפרד. הטלפון שלו נעול בקוד, שוכבים פעם בחצי שנה רק כשהוא רוצה. כל יום השפלות על המראה החיצוני כמה שמנה מכוערת ומסריחה.
כל הזמן אני בעיקר עם הילדים לבד. אין עזרה. קמה מוקדם כדי להביא יותר פרנסה לבית והוא מבחינתו כמה שיותר להסתובב עם חברים ולא מתאמץ בכלל. בערב נעלם לכמה שעות והיו גם מקרים שמודיע שיחזור בבוקר. ברור שבוגד כבר לא חיה בסרט. גמר אותי נפשית לא מסוגלת להסתכל במראה גמר לי את הבטחון העצמי.
לפני שנתיים עזרתי אומץ וכוחות והתחלתי תהליך גרושין באמצע התהליך התקפלתי וחזרתי בי בגלל שהשפיל אותי. כל כך מצטערת על זה. חיה בגהנום ובדידות נוראית.
אף פעם לא יכולה לקבוע עם חברה כי לא יודעת אם יסכים להשאר עם הילדים. כל כך רוצה לקבל כוחות להתגרש ולחיות עם ילדיי בשלווה.
בבית הולכת על ביצים כדי לא לעצבן אותו כי אז תגיע אלימות מילולית והשפלות.
אני שבורה מנטלית. אין לי כוחות נפשיים יותר. אפילו הפחד להישאר לבד כבר לא ממש מציק לי.