אבי הבנות משחק עם הסדרי הראיה כן יקח, לא יקח, מחליט על פי דעת עצמו למרות שיש הסדר של ביהמ שאף פעם לא הלך על פיו.
יכול לבטל ככה סתם בדקה ה90 ולהחליט שלא יבוא לקחת.
הסבלנות פקעה והגבולות כבר נחצו, לא משנה באיזה תצורת דרך להסביר ולהגיד זה לא עוזר כבר כמעט 6 שנים זה מתנהל ככה. עד שהחלטתי לקחת עורך דין ולבקש הסדרי ראיה חדשים בגלל החשקים של האבא...
השאלה היא עד עכשיו לא ערבתי את הבנות ( בנות 9,ו-7) כיוון שהן לא קשורות, אבל בגלל שהחלטתי שעד ביה"מ הוא לא יקח אותן גם אם יתחשק לו הסברתי את זה לבנות, וזה קשה להן לקבל את זה.
איך מתמודדים עם זה? מה אומרים, מה לא אומרים? איך עוברים את זה? כי התייאשתי מזה שהוא משחק בהן ואיתן והלב עוד יותר מרוסק לראות אותן בוכות עצובות ומתגעגעות.