מענק פרישה ודמי הסתגלות: האם מתחלקים בגירושין?

לשם עריכת הסדר איזון המשאבים יש בתחילה להעריך את שווי הנכסים ברי האיזון של כל אחד מבני הזוג ולנכות מהם את החובות המגיעים ממנו.

לאחר מכן יש להשוות בין שווי הנכסים של כל אחד מבני הזוג ובמידה ולמי מהם יש שווי גבוה יותר, עליו לתת לשני את מחצית ההפרש וזאת בעין, בכסף, או בשווה כסף. כך קובע סעיף 6 לחוק.

במסגרת תיק רבני 1016074-2 פלוני נ' פלונית אשר התנהל בפני בית הדין הרבני האזורי בחיפה נדונה השאלה האם כספים שהבעל לשעבר קיבל מחברה בה עבד בעת שפרש ממנה, כשנתיים וחצי לאחר שנחתם הסכם גירושין, בשווי כולל של 486,000 ש"ח, הנם נכסים ברי איזון שאז ניתן לכלול אותם בהסדר איזון המשאבים בין הצדדים ולתת חצי מהם לאשה, או לאו.

טענות הצדדים הגרושים

האשה טענה שהכספים שקיבל הבעל לשעבר הנם פיצויי פרישה וכי פיצוי הפרישה הנם ברי איזון וזאת לאור פסיקה שקבעה שיש לחלוק אף בזכויות פנסיה מוקדמת, למרות שאלו נועדו להוות כתחליף שכר עד קבלת הפנסיה בזמנה.

אין המדובר בשכר עבודה אלא בזכויות שמהוות חלק מן העתודה הכלכלית של המשפחה בתקופת השיתוף ולכן הנם ברי איזון.

הבעל לשעבר טען שאין חוק שקובע מפורשות שמענקי פרישה הנם נכסים ברי איזון והדבר נתון לשיקול דעת הערכאה השיפוטית.

עוד טען הבעל שלמעשה מדובר במענק הסתגלות, ששימש לו כמקור פרנסה בתקופה שבה היה מובטל כחצי שנה ועל כן המדובר בשכר המיועד לתקופת שלאחר פיטוריו ולפיכך אין לאזנו.

הכרעת בית הדין הרבני

בית הדין ציין כי הפסיקה קבעה באופן עקרוני שאין להבחין בין השמות השונים של זכויות אשר נצברו במהלך חיי הנישואין ומשולמות לאחר תום מערכת היחסים בין בני הזוג. זכויות שנצברו כאמור, יהיו אשר יהיו, הן רכוש משותף שיש לחלקו בין הצדדים.

ברם, הזכויות שקיבל הבעל במקרה דנן, אינן נופלות בתוך ההגדרה של זכויות שנצברו במהלך חיי הנישואין ולפיכך הן אינן בנות איזון וזאת מהסיבות שנסביר מיד, בהתאם לעמדת בית הדין.

בית הדין הבהיר שהתפיסה של חוק יחסי ממון היא שכל זכות אשר נצברה במהלך חיי הנישואין על ידי כל אחד מבני הזוג בנפרד, הנה אף היא משותפת לשני הצדדים.

אמנם, לכאורה, זכויותיו של מי שצבר אותן הן פרי עמלו בלבד, אולם החוק מבטא תפיסה לפיה בראיה רחבה יותר של המשפחה זכויות שצבר האחד, הן גם פרי עמלו של בן הזוג השני.

לפיכך, יש לבחון מהם הנכסים שהיו לצדדים ברגע הפירוד ולהבחין בין נכסים שהיו לצדדים לפני הפירוד ונצברו במהלך הנישואים, לבין נכסים שנצברו לאחר הפירוד:

• נכסים שנוצרו לפני הפירוד ובמהלך חיי הנישואין מפרי עמלו של האחד, למעט הנכסים החיצוניים, הנם נכסים בני איזון ויש לחלקם בין הצדדים, ללא תלות באופן רישומם.
• נכסים שנוצרו לכל אחד מהצדדים לאחר הפירוד - אינם נכסים ברי איזון ולא ניתן לחלק אותם בין הצדדים וזאת גם אם הם מושפעים משנות העבודה המשותפות. מדובר לדוגמא במצב בו אחד מבני הזוג זכה לאחר הגירושים בפרס במסיבה שנערכה במקום עבודתו, או שהוא קיבל מענק כספי עקב מכירת החברה שבה עבד, שאינו דיבידנד בגין מניות או אופציות שהיו לו כבר בעת הפירוד.

גם כאשר מדובר על זכויות שמוגדרות כעתודה כלכלית ושהנן בנות איזון, הכוונה היא רק לזכויות שהיו לצדדים כבר בעת הפירוד.

לעומת זאת, זכויות שנוצרו רק לאחר הפירוד אינן בכלל העתודה הכלכלית של הצדדים.

לפיכך, פיצויי הפרישה שמוזכרים בסעיף 5(ג) לחוק מתייחסים אמנם לפיצויי פרישה להם יהיה זכאי האיש רק בעתיד, אך שהנם קיימים באופן פוטנציאלי כבר בעת הפירוד, אף אם הם יתגבשו רק לאחר זמן.

כלומר, הנכסים שמצויינים בסעיף 5(ג) לחוק קרי, זכויות עתידיות לתשלום פנסיה, פיצויי פרישה, קרנות השתלמות, קופות תגמולים וחסכונות, מתייחסים לנכסים שהיו למי מבני הזוג כבר במועד הפירוד ולא למצב בו הם נוצרו רק לאחר הפירוד.

במקרה דנן, הבעל קיבל מהחברה בה עבד מענק פרישה לאחר הפרידה והגירושים, במסגרת תוכנית שהחברה יזמה כדי לעודד פרישה של עובדיה.

לפיכך, המדובר בתשלום שנוצר לאחר הפירוד על ידי החברה ולאור צרכיה הפנימיים ולא בזכות קנויה שהיתה לבעל כבר במועד הפירוד.

תשלום מענקי פרישה אינו מבוסס על החוק או על הסכם שבין העובדים, אלא על מדיניות מתחלפת ומשתנה. לפיכך, אין מדובר בזכות של העובד אשר נוצרה במהלך חיי הנישואין, אלא שמשיקולים פנימיים בחרה החברה להעניק מענק זה.

יחד עם זאת, בית הדין גם קבע שעל הבעל לשלם לאשה 50,000 ₪ מתוך הזכויות הנזילות שלו וזאת מעבר לחישוב החלוקה השיוויוני.

החלטה זו ניתנה לאור סעיף 8(2) לחוק, אשר קובע שבנסיבות מיוחדות ניתן לקבוע איזון נכסים לא שיוויוני וזאת בהתחשב, בין היתר, בנכסים עתידיים וכושר ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג.

בית הדין נימק זאת בכך שעצם קיומם של נכסים עתידיים עשוי להוות נסיבות מיוחדות כאמור, מאחר שבעקבות הנכסים העתידיים, מתעצם הפער הכלכלי בין הצדדים ואף לו ניתן לתת משקל.

בנוסף, העובדה שאחד מבני הזוג מקבל סכום משמעותי, על רקע שנות העבודה, אף אם אין בכך כדי להגדיר סכום זה כנכס בר איזון מן הבחינה המשפטית, יוצרת תחושה של זיקה של בן הזוג האחר לאותם כספים.

עוד בנושא: מתי יוחלט על חלוקת רכוש לא שוויונית בגירושין?