פיצוי בגין הפרשי שכר לאשה שלא עבדה לפני הגירושין

במהלך שנת 2019 הגישה האשה תביעת גירושין כנגד הבעל, שהתקבלה תוך חיוב הבעל לשלם לה דמי כתובה בסך 260,000 ₪.

בנוסף הגישה האשה תביעה לחלוקת הרכוש. האקטואר המומחה שמונה על ידי בית המשפט קבע כי לצורך איזון הזכויות והחובות של הצדדים, על האישה להעביר לבעל סך של 25,664 ₪ וזאת בשל יתרת החוב שנצברה בחשבון הבנק של הבעל לפני פרידתם.

בנוסף קבע המומחה שמשכורתו החודשית של האיש הנה בסך של כ-9,000 ₪, ושל האשה בסך של כ-3,000 ₪ ועל כן הפרשי השכר ביניהם הנם בסך של כ-6,000 ₪ לחודש.

טענות הצדדים בנושא חלוקת הרכוש המשותף

בני הזוג לא חלקו על חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, אולם האשה טענה שעל הבעל לשלם לה פיצוי בגין הפרשי השכר ביניהם וזאת בהתאם לסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג.

לטענתה, בעוד בעלה עבד במשך שנות נישואיהם וכלכל את המשפחה, היא השקיעה את מירב מרצה וכוחותיה בגידול הילדים וטיפול בעבודות משק הבית, ועל כן נוצרה ביניהם תלות כלכלית.

לדבריה, היא לא עבדה באופן רציף במהלך נישואיהם עקב מצבה הרפואי, שכלל סכרת ופריצות דיסק בגבה. לאחרונה חלה הרעה במצבה הרפואי, בגינה נקבעו לה 61% נכות על ידי המוסד לביטוח לאומי שמזכים אותם בקצבת נכות בסך 2,000 ₪, בשעה שהיא משלמת דמי שכירות בסך של 1,900 ₪ ונעזרת כלכלית בקרובי משפחתה.

עוד טענה האשה כי לאחר פרידתם נוצר חוסר שיווין כלכלי משווע בינה לבעלה, מאחר שהוא רכש דירה ורכב וחי חיי רווחה, בעוד היא מתקיימת מקצבת נכות בסך של 2,000 ₪ בלבד ועל כן על בית המשפט להורות לו לשלם לה פיצוי חד פעמי בגין הפרשי השכר ביניהם וזאת בסכום ראוי ולפי שיקול דעתו של בית המשפט.

הבעל כצפוי, התנגד לטענת האשה, בעיקר בטענה שהיא בחרה שלא לעבוד במהלך נישואיהם מרצונה החופשי, למרות שהיא רכשה השכלה כמזכירה רפואית ויכלה לעבוד כמזכירה רפואית וזאת מבלי שהמחלות "הרגילות" שלה יגבילו אותה בכך.

עוד טען הבעל כי הוא לא רכש במהלך נישואיהם השכלה או מקצוע ולאורך השנים החליף מספר מקומות עבודה ולעיתים פתח עסקים עצמאיים, אך אלו נכשלו וצברו חובות.

המחלוקת: מדוע האשה לא עבדה במהלך תקופת הנישואים?

בית המשפט התמקד בעיקר בשאלה מדוע האשה לא עבדה במהלך חיי הנישואים של בני הזוג.

בהסתמך על עדויות הצדדים וחומר הראיות שהוצג בפניו, קבע בית המשפט לענייני משפחה כי אין המדובר במקרה שבו האשה לא עבדה מכיוון שהיא בחרה לוותר על התפתחותה המקצועית למען קידום ההתפתחות המקצועית של הבעל.

בית המשפט פסק כי לא הוכח שהבעל רכש בתקופת הנישואין הישגים מקצועיים כלשהם, כגון השכלה, קריירה, או מוניטין אישי, אשר הושגו באמצעות תמיכה, או הקרבה, או ויתור משמעותי על קריירה, שנעשו על ידי האישה, למען עבודתו או התקדמותו של הבעל.

עוד נפסק כי לא הוכח שהאשה לא עבדה מאחר שהיו לה בעיות בריאות שמנעו ממנה לעבוד שכן, מהמסמכים הרפואיים שהאשה הגישה עולה שהיא לא סבלה ממצב בריאותי קשה בתקופת הנישואים, אלא סבלה ממחלות רגילות של סכרת והשמנת יתר, אשר לא מנעו ממנה לעבוד ולהתפרנס.

לאחר הפרידה, האשה התחילה לעבוד כמוכרת בחנות בגדים, אך כעבור כארבעה חודשים היא נפלה ונחבלה, כך שרק אז הידרדר מצבה הרפואי ונקבעו 61% נכות רפואית. כלומר, ההידרדרות במצבה הרפואי החלה רק לאחר הפרידה ולא בתקופת החיים המשותפים.

אמנם, הבעל רכש דירה ורכב, אולם המדובר בנכסים שהוא רכש רק לאחר הפרידה ועל כן אין המדובר בנכסים שהוא צבר בתקופת החיים המשותפים, אף זאת בעיקר באמצעות הלוואות והתחייבויות כספיות שהוא נטל על עצמו.

לאור האמור לעיל הגיע בית המשפט לענייני משפחה למסקנה לפיה האשה לא עבדה בתקופת הנישואים מאחר שהיא בחרה שלא לעבוד ולא בגלל שהיתה לה מניעה כלשהי לעבוד.

בנוסף, פערי השכר שקיימים כיום בין הצדדים לא נוצרו במהלך הנישואים או עקב הנישואים, והם גם לא נוצרו כתוצאה מכך שהאישה נטלה על עצמו ויתור משמעותי מבחינת ההתפתחות המקצועית והתמקדה במרחב הביתי, ובכך אפשרה לאיש להשיא את כושר השתכרותו.

בהתאם לאמור לעיל קבע בית המשפט כי אין מקום לפסוק לאשה פיצוי בגין הפרשי השכר, וכי עליה לשלם לבעל את הסך של 25,664 ₪ כפי שקבע המומחה מטעם בית המשפט, באופן לפיו הוא ינוכה מהסך של 260,000 ₪ דמי הכתובה שהבעל חוייב לשלם לה.

קריאה נוספת: איך מתמודדים מול משבר כלכלי בזוגיות?