הסתרת מידע על בעיות נפשיות בעת השידוך

פרידה וגירושין: דיון משפטי בנושא הסתרת המידע

תיק זה עסק בשני בני זוג חרדיים שנישאו בשידוך, כמקובל במגזר זה, כאשר רק במהלך ימי שבע הברכות, שנחגגים בשבוע שלאחר החתונה, התברר לבעל שהאשה סבלה לפני השידוך מבעיות נפשיות מסויימות שגרמו לה לחרדת מגע, בעטיין היא קיבלה במשך שנתיים טיפול פסיכולוגי, כמו גם כדורים פסיכיאטריים נוגדי חרדה ודיכאון, אותם היא הפסיקה ליטול רק שבועיים לפני הנישואין.

בעקבות זאת עזב הבעל את האשה באופן מיידי והם התגרשו מתוך הסכמה שהכתובה, שנקבעה בסך של 52,000$ תידון בנפרד ולאחר הגירושין.

המחלוקת שהתעוררה בין הצדדים לגבי הכתובה עסקה בשאלה האם הבעיות הנפשיות של האשה עולות כדי טענת מום שמצדיק את שלילת תשלום דמי הכתובה מהאשה, או לאו.

האשה טענה שהיא זכאית לתשלום דמי הכתובה, מאחר שבמהלך שבע הברכות היא סיפרה לבעל שבעבר היו לה חרדות ממגע, בגינן היא טופלה בעבר בכדורים, אולם כיום מצבה הנפשי תקין.

כראיה הציגה האשה שתי חוות דעת פסיכיאטריות, אחת מטעם מומחית מטעם בית המשפט והשניה מטעם הפסיכיאטרית שטיפלה בה, אשר קבעו שאין לה כלל מחלות נפש, אלא רק קשיים שנבעו ממשקעי העבר, שטופלו והסתיימו.

בהמשך לכך האשה טענה כי היא זכאית לקבל את דמי הכתובה ודרשה לחייב את הבעל בתשלום מלוא דמי הכתובה.

הבעל טען שהוא פטור מתשלום דמי הכתובה, מאחר שהאשה עדיין סובלת מבעיות נפשיות, בגינן אף הומלץ לה להימנע מכניסה להריון. עוד טען הבעל שלחוות הדעת הפסיכיאטריות אין כל ערך, מאחר שהן הוזמנו ושולמו על ידי האשה, מה גם שגם הן מפרטות מגוון בעיות נפשיות חמורות שיש לה, כגון התקפי חרדה, תנודות במצבי הרוח, משקעים מהעבר ועוד.

בית הדין הרבני האזורי קבע, בהסתמך על שתי חוות הדעת הפסיכיאטריות, שלא הוכח כלל שהאשה הנה חולת נפש, אלא שהיא סבלה רק ממצוקה נפשית זמנית וחולפת ממנה היא נרפאה, ואין חשש שהיא תחזור לקדמותה, על כן על הבעל לשלם לאשה את דמי הכתובה.

דעת הרוב קבעה שעל הבעל לשלם לאשה את מלוא דמי הכתובה ואילו דעת המיעוט קבעה שעליו לשלם לה רק שני שליש מדמי הכתובה, משום שגם אם מדובר בבעיה נפשית זמנית, היה על האשה בכל זאת לספר עליה לבעל במהלך השידוך.

מה נחשב בחברה החרדית למום שמצריך גילוי?

הבעל לא ויתר והגיש ערעור על פסק הדין של בית הדין הרבני האזורי בפני בית הדין הרבני הגדול, שקיבל את הערעור בקובעו שהבעל הוכיח קיומה של עילת מום שמקנה לו פטור מתשלום דמי כתובה לאשה.

בית הדין הגדול הבהיר שהוא אינו חולק כלל על חוות הדעת הפסיכיאטריות שקבעו שהאשה אינה חולת נפש ושאין לו ספק שהיא אינה חולת נפש, אלא שקביעתו מנומקת במישור העובדתי ובהתאמה לחברה, לרקע ולסביבה החרדית שבהם הצדדים חיים, ובדרך הנהוגה והמקובלת שבה צדדים שכאלה נכנסים לקשר מחייב של אירוסין ונישואין.

כלומר, השאלה שעומדת לדיון בתיק זה, אינה האם התנהגות מסוימת מוגדרת מההיבט הקליני כמחלת נפש או לא, אלא האם מצבה הנפשי של האישה טרם הנישואין, כפי שהיה, והטיפול האינטנסיבי שקיבלה, שבו שולב טיפול פסיכיאטרי ופסיכולוגי במשך כשנתיים רצופות, נחשב כמום בחברה החרדית, שהיה עליה לספר עליו לבעל.

עוד נקבע שככלל, חרדת מגע מהווה הפרעה ומכשול גדול בחיי האישות, שהנם אחד היסודות העיקריים של חיי הנישואין.

ברם, מחוות הדעת עולה שהטיפול התרופתי של האשה בחרדת המגע שלה הופסק לפני הנישואים רק בגלל שהיא ביקשה שלא להיכנס לנישואין כשהיא נוטלת תרופות, דבר שמהווה הוכחה לכך שבחברה החרדית טיפול תרופתי מסוג זה אכן נחשב כמום.

בנוסף, חוות הדעת אינן מבטיחות שהאשה נרפאה לחלוטין מחרדת המגע ושאין שום חשש שהיא לא תשוב ותתפרץ בהמשך, זאת בניגוד לקביעת בית הדין האזורי.

בית הדין הגדול הוסיף והדגיש שבחברה החרדית הנישואים מבוססים על הליך השידוך ולא על היכרות ארוכת טווח בין הצדדים.

במסגרת הליך השידוך מוגשות הצעות שידוך למטרת נישואין לכל צד בנפרד, כאשר לאחר מכן כל צד עורך בירור נרחב ומעמיק על הצד השני ועל משפחתו, שכולל גם בירור יסודי על עברו ומצבו הרפואי.

אם הבירור עולה יפה ומגיעים למסקנה שההצעה מתאימה להמשך הקשר, יוביל הדבר אחר כך לכמה פגישות היכרות קצרות בין הצדדים ולבסוף לנישואין.

כלומר, שידוך מסוג זה שיוצא אל הפועל מבוסס בעיקרו על בירור מקיף מקדים, אמון הדדי והתרשמות כללית המושגת על ידי כמה פגישות קצרות.

לפיכך, גם אם מבחינה רפואית אשה שנוטלת תרופות פסיכיאטריות במשך שנתיים רצופות לפני הנישואין, אינה בהכרח חולת נפש עדיין, לפי המקובל ולנורמות שיש בחברה החרדית, אין ספק שמבחינה הלכתית, מדובר במום שיש לדווח עליו לצד שכנגד ולקבל את הסכמתו במהלך השידוך ולפני האירוסים.

במקרה דנן מדובר בבחור צעיר ובריא, שזו היתה לו הצעת השידוך הראשונה שקיבל ואין ספק שלו האשה היתה מספרת לו על מצבה הנפשי והטיפול הנפשי והתרופתי שהיא קיבלה במשך שנתיים לפני היכרותם, הוא לא היה מוכן להינשא לה.

העובדה שהוא עזב אותה מיד לאחר שנודע לו על כך וכבר במהלך שבע הברכות, מהווה ראיה קריטית לכך.

הקריטריונים להוכחת קיומה של עילת מום

לסיכום, בית הדין הרבני הגדול קבע שהמדדים להגדרת מום כעילה שמקנה פטור מתשלום דמי כתובה הנם כדלקמן:

• האם רוב בני האדם מאותה קבוצה חברתית שאליה משתייכים הצדדים, לפי הנורמות המקובלות אצלם, היו מקפידים על כגון זה?
• אם הנתונים היו נודעים להם לפני האירוסין, האם הם היו מסכימים להמשיך את ההליך ולבסוף להינשא?

במקרה דנן, אין ספק שבחברה החרדית היו מקפידים בעניין זה ולא היו מסכימים להמשיך בהליך השידוך ולהינשא.

לפיכך, ברור שבחברה החרדית מצבה של האשה עונה להגדרה ההלכתית של מום, ומאחר שהבעל לא ידע על כך קודם לאירוסין ולנישואין והאישה לא סיפרה לו על כך, אין מקום לחייבו בתשלום דמי הכתובה.

קראו עוד: האם צריך לשלם את הכתובה גם אם הסכום מופרז?