חובות ופשיטת רגל בהליך איזון משאבים: צריך להוכיח!

הגבר היה כפי הנראה איש עסקים, בעל נכסים וחברות, אולם היו לו גם חובות עסקיים בגינם הוא נכנס להליך פשיטת רגל בשנת 2016.

הגבר טען שיש לחייב את האשה בחובות שהוכרו במסגרת הליך פשיטת הרגל שלו, בהיקף של כ-1.4 מיליון ₪ ואשר לטענתו נוצרו בין השנים 2008–2010. עם זאת, הגבר לא הסביר באילו חובות מדובר וביחס לאילו נושים.

בפסק הדין שניתן על ידי בית המשפט לענייני משפחה, העריך בית המשפט את שווי הנכסים של בני הזוג בהתבסס על חוות דעת של מומחים, וקבע באופן כללי שהם יחולקו בין המתגרשים שווה בשווה. נכסים אלו כללו בעיקרם חברות עסקיות של הבעל, נכסי מקרקעין וזכויות פנסיה.

בית המשפט בערכאה הראשונה גם קבע שבמסגרת איזון המשאבים, יהיה על האשה לחלוק שווה בשווה לא רק את נכסיו של הגבר, אלא גם את חובותיו העסקיים, אם כי רק לגבי החובות העסקיים שלגביהם יוכח שהם נפרעו באופן אישי על ידי הגבר.

לגבי בית המגורים של השניים, קבע בית המשפט שהוא יחולק לא באופן שיוויוני, אלא ביחס של 60% לאשה ו-40% לגבר וזאת לפי סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, שמאפשר לבית המשפט להחליט ולקבוע חלוקת רכוש לא שיוויונית כאשר קיימות נסיבות מיוחדות שמצדיקות זאת.

בית המשפט נימק קביעה זו באופן התנהלותו של הגבר במסגרת ההתדיינות וזאת מאחר שהוא הסתיר מידע לגבי היקף נכסיו, לרבות נכסים בחו"ל, לא שיתף פעולה עם המומחים מטעם בית המשפט, כמו גם לכך שלא התייצב לדיונים.

האשה, שלא הסכימה עם פסיקתו של בית המשפט לענייני משפחה והגישה ערעור על פסק הדין בפני בית המשפט המחוזי, במסגרתו טענה כנגד הערכת שווי הנכסים וכן כנגד חיובה בחובות הגבר.

בערעור נטען כי לא היה מקום לחייב אותה במחצית חובותיו העסקיים של הגבר, מאחר שלא הוכחו התנאים שנקבעו בפסיקה לעניין חבות בן זוג בחובות העסקיים של בן זוגו וזאת לרבות לאור הברחת הנכסים והסתרת מידע מבית המשפט ומהמומחים שביצע הגבר.

בנוסף טענה האשה שהיה מקום לקבוע שכל בית המגורים יועבר לבעלותה, בשלמותו.

הגבר התנגד לטענות האשה וטען שאין לקבל את הערעור. לדבריו, אין מקום להתערב בשווי הנכסים כפי שהוא נקבע על ידי בית המשפט, מאחר שהוא התבסס על תחשיבי מומחים.

לגבי החובות הכספיים טען הגבר שיש להחיל על האשה גם שיתוף מלא בחובות שנצברו בתקופת חייהם המשותפים, וכי אין הצדקה שהיא תהנה מהזכויות ותותיר לו את כל החובות.

לגבי הבית טען הגבר שאין מקום להגדיל עוד יותר את חוסר השיוויון באופן חלוקתו ביניהם מעבר למה שכבר נקבע.

אין להחיל על בן זוג שיתוף בחובות שלא הוכח קיומם והיקפם

בית המשפט המחוזי דחה את טענת האשה לגבי שווי הנכסים, מאחר שהוא נקבע על ידי בית המשפט על בסיס ממצאיו וחוות דעת המומחים.

עם זאת, בית המשפט המחוזי קיבל את טענת האשה לגבי חיובה במחצית מחובותיו העסקיים של הגבר שכן, בית המשפט לענייני משפחה קבע שמבחינה עקרונית יש מקום לשיתוף האשה בחובותיו העסקיים של הגבר, אולם זאת רק לגבי חובות שלגביהם הוכח שהגבר פרע אותם בעצמו.

מצד שני, פסק הדין לא קבע שהגבר הוכיח שהוא פרע אי אלו מהחובות הללו ואף לא קבע שהוא חב בהם באופן אישי נכון למועד הקרע.

פסק הדין גם אינו בוחן את היקף החובות שמוטלים על הגבר וממילא אין בו ממצא בעניין ואין סעד אופרטיבי של חיוב האשה בחובות ספציפיים, זאת בשונה מהממצאים הברורים והמדויקים לגבי יתר הנכסים.

בית המשפט המחוזי קבע שעל גבר שטוען שבמסגרת הליך איזון משאבים שרובצים עליו חובות שיש לאזן גם אותם במסגרת הליך זה, מוטל הנטל להוכיח בבית המשפט את עצם קיומם של החובות והיקפם.

נקבע כי במקרה דנן, הגבר לא טרח מעולם להוכיח את עצם קיומם של החובות שמוטלים עליו ואת היקפם וזאת למרות שניתנה לו הזדמנות לכך במשך כל 10 שנות ההתדיינויות בין הצדדים. לפיכך, אין לתת לו הזדמנות נוספת לעשות כן ויש לקבוע שהוא לא הרים את הנטל המוטל עליו.

הליך פשיטת רגל אינו תחליף להוכחת חובות בעת איזון המשאבים

בנוסף, הגבר גם הבהיר בדיון הערעור שהוא למעשה לא פרע מעולם את חובותיו העסקיים, כך שדרישתו לשיתוף בחובותיו העסקיים מתייחסת לתביעות החוב בהליך פשיטת הרגל שלהן הוא חשוף.

בית המשפט המחוזי קבע שהליך פשיטת הרגל אינו יכול לשמש תחליף להוכחת החובות בתביעה לאיזון משאבים ואין בהחלטות הנאמן בהליך בכדי לפטור את הגבר מנטל ההוכחה המוטל עליו בהתדיינות עם האשה.

לפיכך נקבע שככל שפסק הדין הותיר פתח להוכחה עתידית של חובות הגבר בהן תחויב האשה, אזי הוראה זו מבוטלת והאשה לא תישא בחובות הגבר, גם אם הוא יחויב בהם בעתיד.

לגבי חלוקת בית המגורים, נקבע שיש להגדיל את חלקה של האשה בבית באופן משמעותי יותר, מ-60% ל-75%, וזאת לאור התנהגות חסרת תום לב של הגבר, אשר הסתיר מידע לגבי כל הנכסים שיש לו ולא שיתף פעולה עם בית המשפט לצורך עריכת איזון משאבים מלא ונכון.

בסיכומו של דבר קיבל בית המשפט את מרבית הערעור של האשה, בקובעו שיש לפטור אותה מתשלום חובותיו העסקיים של הגבר וכן הגדיל את חלקה בבית מגוריהם ל-75%, כאשר הלכה למעשה המדובר על הפרשים של מאות אלפי שקלים!

עוד בנושא: סטיה אפשרית מכלל חלוקת הרכוש השוויונית בהיעדר מאמץ משותף