תשלום הכתובה בשל הפרת התחייבות לבדיקת פוליגרף

הבעל הגיש נגד האשה תביעת גירושין בפני בית הדין הרבני, תוך שהוא כורך בתביעה גם את ענייני משמורת הילדים, מזונות הילדים וחלוקת הרכוש.

כעבור 5 חודשים האשה הגישה כנגדו תביעת גירושין וכתובה בסך של 530,000 ₪, בטענה שהבעל בגד לאורך שנים ואף התעלל בה נפשית, פיזית, ומינית.

בהמשך הגישה האשה גם תביעה לחלוקת הרכוש משלה, בעיקר בנוגע לדירה שבה התגוררו, שהיתה רשומה רק על שמו של הבעל וזאת על אף הסכם ממון שנחתם ביניהם ואושר כדין על ידי בית המשפט, אשר קבע שהדירה שייכת רק לבעל.

לאור הפירוד הממושך ורצונם ההדדי להתגרש, קבע בית הדין בסוף שנת 2019 שעליהם להתגרש.

בדיקת הפוליגרף שהובטחה

לגבי תביעת הכתובה, הוסכם בין הצדדים המתדיינים כי הבעל יעבור בדיקת פוליגרף שתבחן האם הוא קיים קשר רומנטי עם אשה אחרת במשך 3 שנים לפני שהאשה עזבה את הבית, וכי בית הדין יכריע בתביעת הכתובה לפי תוצאות הבדיקה ובהתאם לשיקול דעתו.

במילים אחרות, הבעל התחייב לעבור בדיקת פוליגרף על מנת לוודא האם הוא בגד או לאו באשתו. אולם, חרף הסכמתו, הבעל התחמק במשך ארבעה חודשים מביצוע בדיקת הפוליגרף, עד שבית הדין הרבני קבע לבסוף שהצדדים יגישו את סיכומיהם בתיק, תוך שבית הדין יקח בחשבון את התחמקות הבעל מביצוע בדיקת הפוליגרף.

במסגרת סיכומיה, התייחסה האשה משום מה לטענותיה הרכושיות בלבד ולא התייחסה כלל לתביעת הכתובה שלה.

האשה טענה לקיומה של כוונת שיתוף בדירת המגורים שלהם למרות שהיא כאמור חתמה על הסכם ממון שקובע שהדירה שייכת רק לבעל, בטענה שההסכם נכפה עליה לאחר שהיא כבר נכנסה להריון מהבעל וכי הוא התנה את הסכמתו לנישואין עמה בחתימתה על הסכם הממון.

עוד טענה האשה שהיא גם השתתפה בתשלום המשכנתא עבור הדירה.

הבעל דחה בסיכומיו את טענות האשה לגבי זכויותיה בדירת המגורים, בטענה שהסכם הממון נחתם מתוך הסכמתה החופשית של האשה ואושר כדין על ידי בית המשפט וכן מאחר שרק הוא נשא בתשלומי המשכנתא.

לגבי תביעת הכתובה טען הבעל שהאשה אינה זכאית לתשלום דמי הכתובה, מאחר שהיא מורדת שמסרבת לקיים עמו יחסים במשך חודשים וכי בעוד הוא רצה שלום בית, היא סירבה לכך ואף חטפה את הילדות שלהם והסיתה אותן נגדו.

עוד טען הבעל שהוא הסכים לערוך בדיקת פוליגרף רק על סמך השאלות שקבע בית הדין, בעוד שמכון הפוליגרף ניסח שאלות שהיו שונות משאלות אלו.

דירה אין. זכות לקבלת מלוא דמי הכתובה יש!

בית הדין דחה את תביעת חלוקת הרכוש של האשה לגבי דירת המגורים, בנימוק שהאשה חתמה על הסכם ממון תקף וכי כוונת שיתוף איננה יכולה לגבור על תנאי מפורש שנקבע בהסכם ממון, שנחתם ואושר כדין.

בית הדין קבע שבכל הסכם אדם מוותר על משהו תמורת משהו אחר ובמקרה זה האשה ויתרה על זכויותיה בדירה, שממילא היתה רשומה רק על שם הבעל, תמורת הסכמתו לנישואין.

עוד קבע בית הדין שהאשה זכאית לתשלום מלוא דמי הכתובה בסך של 530,000 ₪, אך זאת בדעת רוב של שני דיינים בלבד וכנגד דעתו החולקת של הדיין השלישי, שסבר שיש לשלם לאשה דמי כתובה בסך של 250,000 ש"ח בלבד.

הדיין הראשון קבע שאין מקום לטענות הבעל לפיו השאלות שניסח מכון הפוליגרף היו שונות מהשאלות שקבע בית הדין וכי לא יתכן שהאשה תצא ללא כלום לאחר 15 שנות נישואין.

אומנם הבעל הצליח להבטיח שהדירה והזכויות הצבורות על שמו לא יחולקו ביניהם, אבל בדיוק בשביל מצבים כאלו יש את הכתובה.

הבעל הוכיח שדברי האשה לגבי בגידותיו הינן מוצדקות וזאת מעצם אי הליכתו לבדיקת פוליגרף, ומאחר שבית הדין הוסמך על ידי שני הצדדים לפסוק בעניין זה לפי שיקול דעתו, מכאן שיש לחייב את הבעל במלוא סכום הכתובה.

הדיין השני קבע שאם הבעל היה מוכיח על ידי בדיקת הפוליגרף שהוא לא בגד באשה, אזי הוא היה מוכיח בכך שרצונו בדבר שלום בית עם האשה הנו כנה ואמיתי, מה שלא נעשה על ידו במקרה דנן, ועל כן האשה זכאית למלוא תשלום דמי הכתובה.

הדיין השלישי סבר כי סכום הכתובה מופרז ויש להתייחס ברצינות לעובדה שהרבה חתנים אינם מודעים לכך שחתימתם על הכתובה מחייבת אותם, אזי יש לחייב בסכום הקרוב למחצית הכתובה וזאת בסך של 250,000 ש"ח.

בסיכומו של דבר הוחלט שהבעל ישאר עם מלוא הדירה, אך האשה תקבל ממנו תשלום המשקף את מלוא סכום הכתובה.

קריאה נוספת: בגד באשתו וישלם את מלוא סכום הכתובה!