פורום גירושין ודיני משפחה

אני והאהבה הראשונה שלי חזרנו אחרי המון שנים.. אהבת נעורים שלא צלחה כי היינו צעירים
אנחנו בפרק ב׳, יש לו ילדים ולי יש ילד.. מנישואים קודמים
שנתיים עברו מאז שחזרנו זה לזו.. והתחלנו לדבר על ילד משותף ואף לנסות.. אבל לא כל כך הולך אני לא מצליחה להקלט להריון.. החלטתי לבצע בדיקות וגיליתי לצערי שהרזרבה השחלתית שלי מאוד נמוכה ושאם אני רוצה להכנס להריון אז הסיכוי להקלט להריון טבעי מאוד נמוך והפיתרון זה הפריה.

הוא לא מוכן לשמוע על הפריה הוא לא מאמין בזה.. הוא מאמין במה שבורא עולם נותן ובצורה טבעית.. אמרתי לו שזה מצב נתון ושאין לי ברירה ושאני רוצה עוד ילד אחד לפחות כי יש לי רק ילד אחד ולו יש כמה ילדים.. זה נורא פגע בי שהוא ממש מתנגד להפריה וכרגע לא מוכן לשמוע על זה.. והגעתי לצומת דרכים לוותר על הזכות להיות אמא בפעם השניה או לוותר על האהבה האמיתית שלי?

וכואב לי שאם הוא כל כך אוהב אותי אז למה הוא לא שם בשבילי הרי אנחנו כן מנסים בצורה טבעית להביא ילד.. אנחנו לא נזהרים.
ואם זה לא מספיק הוא עובר משבר כלכלי, נפשי ומרגיש לי שהכל גדול עליו ושהוא מחפש להתרחק ממני.. למרות שהוא מנסה להראות שהכל בסדר ולא קרה כלום אלא שסתם הוא מחפש שקט אז מעדיף להיות לבד עם עצמו ולא לבוא.. הוא מגיע אבל לא כמו שהיה מגיע כל יום.. הוא כבר לא מחפש את הביחד כמו שהיה קודם.

סיכמנו שלא נדבר על הפריה בשלב זה ופשוט נזרום ונשחרר את הכל ..זה נורא משפיע עליי ואני מרגישה שלא מגיע לי כי אני נותנת לו את הנשמה ותמיד צריך להבין אותו ואת המשברים שלו.. וכשאני במשבר אני מרגישה שאין לי תמיכה.

בא לי לקום ולעזוב הכל אבל הלב שלי עוצר אותי בגלל שאני אוהבת אותו.. אני לא מצליחה ללכת.. ואני יודעת שאם הפעם אלך כבר לא תהיה דרך חזרה.

מה הייתם ממליצים לי לעשות במצב כזה? אני רוצה להשאיר את האפשרות של פרידה רק כמוצא אחרון... מה עוד אפשר לעשות במצב שלנו?