פורום גירושין ודיני משפחה

מעולם לא חשבתי שאפרק בית ומשפחה וכאשר שמעתי נשים אומרות ״בשעה טובה התגרשתי״ - תהיתי איך אפשר להגיד בשעה טובה על שבר המשפחה - לי זה היה נשמע כואב ועצוב - אבל אז הבנתי - וזה אחרי יותר מ4 שנים של מאבק מתיש לחירותי שעדיין לא הסתיים.

אז לעולם לא אסלח ולא אצליח להבין אנשים שעושים רע וסחבת והכל במטרה להתיש.

שיודעים בדיוק מה הם עושים, משלמים הון לעו״ד ונעזרים ביועצים חלמאים
ואין פה מנצחים!!!!! יש אמא, יש אבא ויש ילדים שזקוקים לעוגן, ביטחון וחיים שפויים ושבהליך הזה בעיקר נשרטים.

בכל ההליך הארוך (כבר 4 שנים ושלושה חודשים) למרות הקשיים הייתי חייבת להחזיק את עצמי ולשמור על קורת הגג של ילדי. תיפקדתי כמו מכונה משומנת ולא ויתרתי אפילו לרגע אחד למרות הנתק מכל המשפחה שלו (סוג של חרם כולל עלי), למרות כל הקשיים בעיקר הכלכליים וההפתעות שצצו בדרך.

ובכל התקופה הזו מי שנשאר, שהקשיב, שתמך, שנכנס ולו לרגע לראש וללב שלי תהה:

איך יכול להיות שבן אנוש כך עושה??
איך יכול להיות שכך אבא מתנהג??
איך את מסתדרת??
איך את עדיין נושמת??
איך את מצליחה להישאר שפויה ויציבה??
איך את מחוייכת כשבפנים מרוסקת??

אז מתרגלים, כן גם לדברים הקשים. פשוט קמים בבוקר לשיגרה קשה, חיים באמונה מלאה שהכל משתבש לטובה, שהרי זה לא לעד וזה יגמר ונתחיל מהתחלה ולובשים חיוך זמני לעוד יום של מלחמה.

אז הפסקתי לחפש אשמים והבנתי שהאחריות בידי!!! נלחמתי, התפרקתי ובנוסף אספתי את עצמי והדבקתי, גם כשהחלקים לא ממש התאימו ובניתי את עצמי מחדש. אחרת, חזקה, נוצצת, לא מושלמת, אבל שלמה עם ההחלטה ועם החיים החדשים שמחכים לי.

רוצה להגיד לכל אחת/אחד בתהליך
* רק אנחנו אחראים לחיינו.
* רק אנחנו אחראים למימוש הציפיות שלנו.
* רק אנחנו אחראים לבחירות ולהחלטות שלנו.
* רק אנחנו אחראים לגישות שאנחנו מביאים ליחסים שלנו גם עם הילדים.

* רק אנחנו אחראים לסדרי העדיפויות שלנו.

תהיו אנשים טובים - נסו לסיים יפה וטוב למען שפיותכם ושפיות ילדכם ואל תממנו עו״ד רוחשי מלחמה.

זו אני ופרקתי - אני אמא ל4 אוצרות שיצאו מביטני אחרי המון קשיים עבור מי שנלחם בי בלי רחמים.

אז בשעה טובה גרושה, מחוייכת ושלווה. אבל עדיין במלחמה שלא נגמרה.