צו הגנה לא נועד להרחקת גרוש שאינו מסכן את האשה

כיצד הגיע המקרה לפתחו של בית המשפט?

תיק זה עסק בשני בני זוג, הורים לשלושה ילדים משותפים. בני הזוג השלימו את הליך הגירושין לפני כעשר שנים, אולם חזרו להיות בקשר לאחר הגירושים ואף חזרו לחיות ביחד ולו בחלק מהזמן.

לטענת האשה הם לא גרו יחדיו בבית המשפחה בתקופה שלפני הגשת בקשתה לצו הרחקה כאמור. במהלך חודש נובמבר 2021 אירע בין בני הזוג אירוע מסויים בבית המשפחה, אשר לא צויין בהחלטה.

לאחר האירוע יצאה האשה לחוג וחזרה לישון בבית כל הלילה, בעוד הגרוש שוהה אף הוא בבית. למחרת האירוע, הגישה האשה בפני בית המשפט בקשה להורות על מתן צו הגנה שיורה לגרוש שלה להתרחק מהבית וזאת בשל אותו אירוע, שלטענתה "סיכן" אותה.

עוד טענה האשה שהגרוש שלה לקח ממנה ללא רשות צ'קים ששייכים לה וכי היא איננה יכולה לקיים אורח חיים סביר ותקין בבית בגללו.

צו הגנה נועד להגנה מפני סיכון פיזי או אחר ותו לא

בית המשפט לענייני משפחה קבע כבר בתחילת פסק דינו החשוב כי צו הגנה כשמו כן הוא. כלומר, צו הגנה הנו צו שנועד לתת הגנה למי שנזקק להגנה מפני סיכון פיזי או אחר, בהתאם לעילות שקבועות בסעיף 3 לחוק למניעת אלימות במשפחה ותו לא.

לפיכך, אין מדובר בצו שנועד להרחקת מאן דהוא ממקום כלשהו, כל עוד הוא אינו מהווה סיכון לפי המפורט בחוק והוא גם לא נועד לשם השגת יתרון דיוני בהליכים משפטיים אחרים בין הצדדים.

בהמשך, החליט בית המשפט לדחות את בקשת האשה למתן צו הגנה כנגד הגרוש שלה וזאת לאור נסיבות המקרה דנן ועדויות הצדדים במסגרת הדיונים המשפטיים.

ראשית, האשה לא טענה כלל שהגרוש מהווה סכנה גופנית ממשית או אחרת כלפיה וממילא גם לא הובאה כל ראיה לכך. מעדויות הצדדים ואף לדברי עורך דינה של האשה, לא נמצא כי הגרוש נוהג בה באלימות פיזית או שהיא נמצאת בסיכון כלשהו, פיזי או מילולי, מצדו.

גם אם יסתבר שטענת האשה לפיה הגרוש לקח צ'קים שלה הנה טענה נכונה עובדתית, עדיין אין בכך כדי להוכיח שהוא נוהג באלימות פיזית כלפיה.

שנית, לגבי טענת האשה לפיה היא איננה יכולה לקיים אורח חיים סביר ותקין בבית, קבע בית המשפט שהוא התרשם מעדויות הצדדים שגם הגרוש אינו מסוגל לנהל אורח חיים סביר ותקין בבית, וכי לשניהם יש תרומה שווה לעניין זה.

שלישית, אם האשה היתה באמת חוששת לבטחונה בגלל הגרוש שלה, היא לא היתה שבה לביתה באותו ערב לאחר החוג שבו היא השתתפה.

יתרה מכך, ככל שהיא היתה שבה לביתה ומוצאת שהגרוש שלה עדיין שוהה שם ללא הסכמתה, כפי שהיא טענה, אזי אם היא היתה באמת חוששת לביטחונה, היא היתה מזעיקה משטרה או לכל הפחות לא היתה נשארת לישון בבית כל הלילה, בעת שהגרוש שלה עדיין שוהה שם וזאת גם אם לטענתה היא ישנה בסלון הבית ולא במיטתם שבחדר השינה.

מסקנה זו קיבלה חיזוק גם נוכח עדותה של בתם המשותפת של בני הזוג בפני המשטרה וכן במסגרת התצהיר שהוגש מטעמה בתיק.

רביעית, הגרוש הודיע במהלך הדיון בפני בית המשפט שהוא מוכן להגיע עם האשה להסכמות לפיהן הוא ישהה מרבית הזמן מחוץ לבית המשפחה ויגיע רק לטפל בבעלי החיים ולהיפגש עם ילדיהם, אף זאת רק כאשר האשה אינה שוהה בבית ולמרות זאת האשה סירבה לכך.

לאור כל האמור לעיל הגיע בית המשפט למסקנה כי יחסיהם של בני הזוג אמנם ידעו עליות ומורדות, ושהם יודעים לטרוד זה את מנוחתה של זו ולהפך ואינם חיים יחד בהרמוניה, אולם הם אינם מתאפיינים באלימות ודאי שלא אלימות פיזית.

בהתאם לכך קבע בית המשפט שהגרוש אינו מסכן את האשה מבחינה פיזית או נפשית, בהתאם לסעיף 3 לחוק ועל כן אין מקום להורות על מתן צו ההגנה נגדו.

בית המשפט גם המליץ לצדדים להגיע להסכמות ביניהם לפיהן הגרוש לא יגור בבית, כדי לצמצם או אף לבטל את הקשיים שילדיהם חווים נוכח אופי הקשר ביניהם.

בנוסף חייב בית המשפט את האשה לשלם הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪ לבעלה וכן הוצאות בסך 2,500 ₪ לטובת המדינה, מאחר שהיא עשתה שימוש ללא הצדקה בחוק למניעת אלימות במשפחה, בשעה שאם היא רצתה להרחיק את הגרוש מהבית, אזי היה עליה לנקוט בהליך מתאים אחר.

קריאה נוספת: צו הרחקה והפרדת מגורים לסרבן גט