קביעת אבהות על סמך מסמכים וללא בדיקת רקמות

הן המבקש, הן הקטינה והן אמה, מתגוררים בשוויץ. ברם, אמה של הקטינה בחרה שלא להגיב לבקשת העותר וזאת בניגוד להחלטת בית המשפט לענייני משפחה.

ב"כ היועמ"ש לממשלה שתגובתו גם נדרשת בעניין זה לפי החוק, הואיל והוא מייצג את האינטרס של הקטינה, לא התנגדה למתן צו לביצוע בדיקת רקמות בנוהל חו"ל, מאחר שאין חשש לממזרות וכי מדובר בטובת הקטינה.

בעקבות זאת הגיש המבקש הודעה לבית המשפט, בה ציין כי אם הקטינה לא משתפת פעולה עם ההליך כלל וכלל, כך שהסיכויים שהיא תגיע לבדיקת הרקמות עם הקטינה הנם קלושים, וזאת למרות שיש צורך בנוכחות המשפחה כולה במעמד הבדיקה.

לפיכך, ביקש המבקש כי ינתן צו הקובע את אבהותו ללא ביצוע בדיקת רקמות, וזאת על סמך עשרות רבות של מסמכים מאומתים כדין מטעם הרשויות בשוויץ, אשר מעידים על אבהותו של המבקש על הקטינה, ובניהם המסמכים הבאים:

• תעודת לידה שוויצרית של הקטינה.
• תעודת רישום המבקש כאב הקטינה ורישום האבהות במרשם האוכלוסין בשוויץ.
• אישור היחידה הפיננסית של באזל בדבר העדר חוב מזונות של המבקש לקטינה.
• אישור בדבר ניהול תיק מזונות של על שם הקטינה.
• הסדרי ראיה של המבקש עם הקטינה ופרוטוקול הדיון שקבע זאת.
• תעודת חובות וזכויות של האב המבקש בחתימתו וחתימת נציגת הרישום.
• הקטינה קרויה על שם אימו של המבקש.
• סרטוני וידיאו ותמונות הכוללות את לידת הקטינה כאשר המבקש נוכח ברגעים שונים בחייה של הקטינה.

למרות האמור, ב"כ היועמ"ש התנגדה לבקשה זו והתעקשה על ביצוע הבדיקה לכל המשפחה, וזאת למרות שהיה ברור כי לא יהיה שיתוף פעולה ככל הנראה של האם. כתוצאה מכך, בית המשפט הוציא צו בדבר ביצוע בדיקת רקמות בנוהל חו"ל, אולם האם לא התייצבה עם הקטינה לביצוע הבדיקה לגביהן.

בעקבות זאת ציין המבקש בפני בית המשפט כי הוא נטל דגימת שיער משיערה של הקטינה, וביקש כי היא תשמש לבדיקת הרקמות. בקשה זו נדחתה, משום שלא ניתן היה להיווכח במעמד נטילת הדגימה כי מדובר בקטינה נשוא התובענה ממנה נלקחה קווצת השיער.

בית המשפט דחה את טענת ב"כ היועמ"ש לממשלה לפיה עמדת אם הקטינה למעשה לא נשמעה בהליך, וזאת מאחר שהאם בחרה שלא לקחת חלק בהליך זה, והיא זו שוויתרה על זכותה לעשות כן. לפיכך, מרגע שבוצעה המצאה כדין ובעל דין בוחר שלא לקחת חלק בהליך, לא ניתן לטעון כי קולו לא נשמע בהליך.

בית המשפט קבע כי המדובר בהליך ממושך בן שנה, במסגרתו פעל המבקש נמרצות וללא לאות להוכחת טענותיו ולרישום האבהות, ושכנע את בית המשפט בדבר אבהותו באמצעות הצגת מסמכים שונים, לרבות מסמכים רשמיים ממדינת שוויץ.

המבקש עמד בכל הדרישות המשתנות של ב"כ היועמ"ש לממשלה להצגת מסמכים ואף הוסיף מסמכים נוספים על מנת לשכנע שהינו אבי הקטינה.

המסמכים שהציג המבקש באמצעות עורכי הדין שלו מהווים ראיה חותכת להוכחת טענותיו בדבר אבהותו על הקטינה, מאחר ועולה מהם כי המבקש הנו אביה של הקטינה בשוויץ, זכויותיו וחובותיו כלפי הקטינה מוכרות, והצדדים ניהלו ועדיין מנהלים הליכים משפטיים בשוויץ הנוגעים לקטינה.

חזקה על האם כי לו היתה סבורה כי המבקש אינו אבי הקטינה, היתה מעלה טענה זו קודם כל בפני הרשויות בשוויץ אולם לא עשתה כן. לפיכך נקבע כי המבקש הוכיח הן את רישומו כאב בשוויץ והן את זכויותיו וחובותיו שם כלפי הקטינה.

כמו כן, יש לקחת בחשבון וליתן משקל נכבד לעובדה שלא רק שהמבקש משמש כאביה של הקטינה בפועל בשוויץ, כולל תשלום מזונות ילדים והסדרי ראיה, וזכויותיו וחובותיו שם מוכרות, אלא שאם הקטינה לא טענה בהליכים שם כל טענה כנגד אבהותו.

לפיכך נקבע כי הנטל הנדרש בתביעת אבהות נענה באופן מלא על ידי המבקש ואף הרבה מעבר לכך.

בהתאם לכך קבע בית המשפט כי המבקש הנו אכן אביה של אותה קטינה וכי הוא ירשום את אבהותו עליה בכל גוף ובכל מרשם, וכל זאת למרות שלא בוצעה בדיקת רקמות.

עוד בנושא: האם ניתן לפסוק לגבי מזונות זמניים לפני הכרעה בשאלת האבהות?