מתי ניתן להגיש תביעה בהתאם לחוק גישור חובה?

תחילה רשאי לעשות זאת הצד שהגיש את הבקשה ליישוב הסכסוך, אך במידה ולא עשה זאת, רשאי לעשות זאת הצד השני.

אשר ללוחות הזמנים, עקרונית החוק קובע כי הליך הגישור יכלול 4 פגישות המכונות פגישות מהו"ת, קרי מידע, הכרות ותיאום, אשר תתקיימנה תוך 45 יום ממועד הגשת הבקשה ליישוב הסכסוך, כאשר ניתן להאריך תקופה זו ל-60 יום.

בתום פגישת המהו"ת הרביעית והאחרונה, תמליץ יחידת הסיוע לצדדים לגבי הסוג הספציפי של הליך יישוב הסכסוך בהסכמה שמתאים להם, מחוץ לכתלי בית המשפט.

לדוגמא, לגבי בני זוג שעומדים להתגרש ניתן להציע הליך גישור, בין באמצעות יחידת הסיוע ובין באמצעות מגשר מלשכת המגשרים, טיפול זוגי, או גירושין בליווי עו"ד.

על כל אחד מהצדדים להודיע לה תוך 10 ימים לאחר מכן האם הוא מעוניין להמשיך בהליך יישוב הסכסוך בהסכמה או לאו, כאשר לצורך המשך הליך ייישוב הסכסוך בהסכמה דרושה הסכמת שני הצדדים.

רק במידה ולא התקבלה הסכמת שני הצדדים לכך תוך 10 הימים הללו, רשאים הצדדים להגיש תביעות בעניין זה.

תחילה רשאי לעשות זאת הצד שהגיש את הבקשה ליישוב הסכסוך, באופן עליו להגיש את התביעה כעבור 15 ימים לאחר מכן, זאת תוך 15 יום נוספים מאותו מועד.

רק במידה והוא לא עשה כן, רשאי גם הצד השני להגיש תביעה בעניין זה.

קראו בהרחבה: הדרך להגשת תביעת גירושין

במסגרת הליך תלה"מ 11-90-75195 פלונית נ' אלמוני אשר התנהל בפני בית המשפט לענייני משפחה בפתח-תקוה התעוררה שאלה לגבי המועדים שבהם ניתן להגיש את התביעה בהתאם לחוק הגישור החדש, במקרה בו הליך הגישור שבמסגרת יחידת הסיוע הסתיים בכישלון לפני תום 45 היום שנקצבו לו בחוק.

תיק זה עסק בבעל אשר ביום 10.8.2016 הגיש בקשה ליישוב סכסוך כנגד אשתו בפני בית הדין הרבני האיזורי בפתח-תקווה.

ביום 1.9.2016 התקיימה בין הצדדים פגישת מהו"ת אחר, בסיומה חתמו הצדדים על טופס המודיע לבית הדין הרבני כי הם לא הגיעו להסכמה בדבר המשך יישוב הסכסוך בהסכמה.

ביום 13.9.2016 הגיש הבעל בקשה לסעד זמני בפני בית הדין הרבני בעניין הסדרי שהות עם הילדים.

ביום 25.9.2016 האישה הגישה תביעות למזונות, חלוקת רכוש ומשמורת ילדים, בפני בית המשפט לענייני משפחה בפתח-תקווה.

ביום 9.10.2016 הגיש הבעל בקשה למחיקת תביעות האשה בפני בית המשפט לענייני משפחה, במקביל גם הגיש תביעות גירושין, תביעת מזונות כנגד האשה ותביעת רכוש, זאת בפני בית הדין הרבני.

הבעל טען שהאשה הגישה את תביעותיה בטרם עת לפי חוק הגישור החדש, שכן החוק מעניק לו את הקדימות בהגשת התביעות כעבור 45 יום ממועד הגשת הבקשה + 15 יום נוספים (סה"כ 60 יום), כך שהיה לו עדיין זמן להגיש את התביעות מטעמו.

האשה טענה שהיא הגישה את התביעות במועד, מאחר שהבעל היה רשאי להגיש את התביעות מטעמו תוך 15 יום ממועד פגישת המהות שסיימה את הליך הגישור ביניהם, כאשר הוא לא עשה כן היא הייתה רשאית להגיש את התביעות מטעמה.

בית המשפט קיבל את טענות הבעל במסגרת החלטתו מיום 8.11.2016, בהסתמך על לשון החוק ומטרת החוק.

מבחינת לשון החוק, סעיף 4 לחוק קובע כי התקופות לפיהן ניתן להגיש את התביעות הינן כדלקמן:

"חלפו התקופות כאמור בסעיף 3(ה) ולא הגיעו הצדדים להסדר מוסכם בהליך ליישוב סכסוך בהסכמה, רשאי הצד שהגיש תחילה את הבקשה ליישוב הסכסוך להגיש בתוך 15 ימים, תובענה בעניין של סכסוך משפחתי לכל ערכאה שיפוטית שלה סמכות לדון בעניין לפי דין...."

"...לא הגיש הצד האמור תובענה כאמור או שהגיש תובענה כאמור רק לגבי חלק מהעניינים שבסכסוך המשפחתי, רשאי הצד האחר להגיש לכל ערכאה שיפוטית שלה סמכות לדון בעניין לפי דין, תובענה בעניין של סכסוך משפחתי שלגביו לא הוגשה תובענה כאמור."

קראו בהרחבה: סכסוך בין בני משפחה המנהלים עסק

סעיף 4 לחוק מפנה לסעיף 3(ה) לחוק קובע כך:

"בתקופה של 45 ימים מיום הגשת בקשה ליישוב סכסוך, או 60 ימים אם הוארכה כאמור בסעיף קטן (ב)(3) (להלן – תקופת עיכוב ההליכים), בעשרת הימים העומדים לרשות הצדדים למתן הודעה כאמור בסעיף קטן (ד), ב-15 הימים שלאחר תום התקופה כאמור..."

"...בכל תקופה נוספת שהצדדים הסכימו לה בכתב, או בתקופה אחרת שנקבעה לפי סעיף 5(א)(5), לא יוכלו הצדדים להגיש תובענה בעניין של סכסוך משפחתי לכל ערכאה שיפוטית ולא תדון ערכאה שיפוטית בתובענה בעניין של סכסוך משפחתי בין הצדדים, לרבות בעניין סמכות השיפוט של הערכאה השיפוטית."

כלומר, מלשון החוק עולה כי מניין הימים עומד על 60 יום לכל הפחות:

45 יום בצירוף 15 יום, מאחר שהמחוקק קבע במפורש בסעיף 3(ה) לחוק כי "בתקופה של 45 ימים מיום הגשת בקשה ליישוב סכסוך .... וכן ב-15 הימים שלאחר תום התקופה כאמור ... לא יוכלו הצדדים להגיש תובענה בעניין של סכסוך משפחתי לכל ערכאה שיפוטית."

אמנם התקופה בת 45 יום נקבעה לצורך הידברות, לרבות במסגרת המפגשים ביחידת הסיוע, כאמור בסעיף 3(ב)(3) לחוק, אלא שהמחוקק לא קבע כי סיום התקופה, או המועד ממנו תחל ספירת מניין 45 הימים, תהא "ממועד סיום המפגש הראשון" או "מכישלון מפגש המהו"ת" או כל פרשנות אחרת.

עם זאת, המחוקק עמד על כך כי התקופה המינימלית בה רשאי להגיש את התביעות מי שהגיש ראשון את הבקשה ליישוב הסכסוך, הנה 45 יום ועוד 15 יום, ביחד 60 יום.

גם תקנה 8 לתקנות להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה) התשע"ו- 2016 מפנה את הצדדים בהעדר הסכמה, לסעיף 4 לחוק ולתקופות שנקבעו במסגרתו:

"(א) שני הצדדים יודיעו ליחידת הסיוע ולצד שכנגד בתוך עשרה ימים מיום פגישת המהו"ת האחרונה אם הם מעוניינים להמשיך בהליך חלופי ליישוב הסכסוך שהציעה להם יחידת הסיוע ... ולחלופין יודיעו אם לא הגיעו לידי הסכמה על המשך ההליך ליישוב הסכסוך...."

"...הסכימו הצדדים להמשיך בהליך חלופי ליישוב סכסוך יציינו את תקופת ההארכה המוסכמת עליהם לעיכוב ההליכים (להלן – תקופת ההארכה המוסכמת) שבה לא ניתן יהיה להגיש תובענות כאמור בסעיף 3(ה) לחוק..."

"(ב) הודעות הצדדים לפי תקנת משנה (א) ייערכו לפי טופס 3 שבתוספת. יחידת הסיוע תדווח על כך לערכאה השיפוטית..."

"...בהעדר הסכמת הצדדים, רשאי המבקש להגיש תובענה לערכאה שיפוטית מוסמכת לפי סעיף 4 לחוק."

קראו בהרחבה: מהן סמכויותיו של ביהמ"ש לענייני משפחה

ביהמ"ש הוסיף וציין כי ייתכן שהתקופה תהיה אף ארוכה יותר מטעמים שונים של הארכתה, כך למשל במקרה של 15 יום נוספים לעיכוב ההליכים, או במתן עד 10 ימים למתן הודעת הצדדים.

אולם, בכל מקרה תקופת 60 היום הנה התקופה הקצרה ביותר שבמסגרתה לא ניתן להגיש תביעה, אא"כ הערכאה השיפוטית הורתה על קיצור תקופת עיכוב ההליכים.

אולם, במקרה דנן לא הוגשה כלל בקשה לקיצור תקופת עיכוב ההליכים.

כמו כן, מעיון בסעיפי החוק והתקנות ניתן ללמוד כי כאשר רצה המחוקק להחריג נושאים או לקצר את תקופת הזמן, הוא עשה כן במפורש, מבלי צורך להותיר לפרשנות.

קראו בהרחבה: בוררות לפתרון סכסוכים במשפחה

לגבי מטרת החוק ציין ביהמ"ש כי תכלית החוק וההיגיון העומד בבסיסו הנם:

(א) לתת לצדדים זמן להליך ההידברות והפנמת מהותו, תוך מניעת הצורך של מי מהם לרוץ ולהגיש תביעות זה כנגד זה בפרק הזמן האמור, אשר עלולות לפגוע ואף למנוע אפשרות לשיח עתידי.

(ב) לא למנוע מהצד שבחר לנסות ולפתור את הסכסוך המשפחתי בדרך של הידברות, לבחור את הערכאה השיפוטית בה חפץ ככל ויישוב הסכסוך לא יצא לפועל.

הגיון זה הוא שקבע את מסגרת הזמן המינימאלית של 45 יום + 15 יום, לכל הפחות.

בהתאם לכך, הורה בית המשפט על מחיקת התביעות שהגישה האשה בפניו בטרם עת.

אולם, מאחר והמדובר היה בחוק טרי, לא נפסקו לה הוצאות.