פורום גירושין ודיני משפחה בהנהלת עורך דין מנוסה

נשואים 12 שנה, שלושה ילדים, זוגיות טובה ללא קנאה משני הצדדים, נותנים המון חופש אחד לשנייה (בילויים, חו''ל עם חברים וכנל אני עם חברות) מפרגנים והכל.

הוא המפרנס העיקרי בבית, מביא משכורת מכובדת מאוד, אני מביאה רבע מהמשכורת שלו, הוא לא מחסיר כלום מאיתנו אבל יש לציין שאני לא בזבזנית לא מבלה, לא קונה בגדים, אין לי כרטיס אשראי ואין לי מושג מה הולך בחשבון בנק, הוא אומר אם את צריכה כסף - תבקשי.

לאחרונה יש המון מריבות וויכוחים בנינו על העניין שהוא לא רוצה לעזור לי בבית עם הילדים (בערבים ובשבתות)
הוא טוען שזה התפקיד של האמא והוא לא צריך לעזור / לשמור על הילדים.

לי פתאום התחיל קצת להפריע שהוא מבלה יותר מדי עם חברים או חוזר מבילוי בחמש בבוקר, לדעתי כבר מוגזם.

אמרתי לו שנראה שהוא מתגעגע לחיי הרווקות ופחות מתאים לי כי אני צריכה אותו בבית והוא מעדיף לבלות עם החברים.

בקיצור הגענו למבוי סתום, הוא לא מוכן לשנות כלום! הוא רוצה חופש ב100% ובנוסף לא לתת לא דין וחשבון איפה הוא ולמה הוא חוזר מאוחר וגם לא מוכן לעזור עם הילדים.

אני אמרתי לו שהבאתי ילדים איתו ולא עם תורם זרע ואני מרגישה המון פעמים כמו אם חד הורית ולא מתאים לי.

בקיצור אף אחד לא מוכן להתפשר. אין בניינו תקשורת יותר. אנחנו רחוקים פיזית ונפשית. כל אחד [בעיקר הוא] בשלו. עלה על הפרק גירושין וזה לא נראה שזה מרתיע אותו. כמובן שגירושין אמורים להיות מוצא אחרון, אבל אני לא רוצה לחיות בזוגיות שאין לא תוכן. יש לכן עצות למצבים כאלו, לפני שמחליטים להתגרש ולפני שסוגרים את הדלת סופית?