פורום גירושין ודיני משפחה

צהריים טובים

אני ואשתי 7 שנים נשואים, גרים בשכירות במרכז הארץ, מהתיכון יחד עם פרידה אחת ארוכה..
נכון להיום 3 יורשים, 2 צודקות לעתיד..
מגיל שנה עד 7 סה''כ.
הצודקת עובדת חצי משרה וממשיכה בבית
אני אבא פעיל יחסית בבית..דואג להגיע כל יום לפני הארוחות ערב, כלים, נקיון, מקלחות, שיעורים, בילויים עם הילדים ועוד..
עובד שכיר, במקביל, עסק קטן שלא כ''כ צלח..
ואז...בום! פיטורים!
מצאתי לעצמי ג'וב חדש..מניב פירות..אבל כרגע זו לא העונה..יותר לקראת האביב..
עבדתי כבר בעונה (אוגוסט) חצאי ימים כי החצי של הבוקר הייתי עם היורשים בעקבות החופש הארוך..
והשכר היה יפה מאוד..
וזה היה עסק שבתחילת דרכו (חודש)!
מנסה בשיניים להביא פרנסה טובה לבית כדי שאוכל להרשות לילדים שלי יותר דברים ממה שהיו לי..
לגבי הזוגיות, אני מרגיש שאני רוקד טנגו לבד..
קרה כמו קרח, רק אני יוזם!
משעמם לה איתי, כל פעם שאני מציע ללכת איתה למשהו מחפשת לי שותפים, כשאני מעיר לה ומסביר לה שאנחנו צריכים גם את הביחד שלנו, היא טוענת שאני אדם בודד..
עייפתי מהנסיונות לטפח את הקשר שלנו, עם כל הלחץ מסביב..
ויכול להגיד לכם שעד כאן? הכל טוב ויפה..
מחייך תמיד, למדתי לחיות עם זה!
אממה, יש בעיה!
לצודקת אין מחסום בפה כשהיא פונה אליי, זלזול, הכפשות, איחולים לבביים ועוד המון הפתעות..
בהתחלה קרה פעמיים שלוש בחודש, חודשיים.
בשנה האחרונה, זה גובר.
והגרוע מכל, שהיא מכניסה לילדים דברים לראש.
''אבא שלכם ככה, וככה'' (לא נשתמש במילים שלה מפאת כבודה)
הייתה תקופה שלא יכולתי להסתכל עליה..
כבר 6 שנים, 6 שנים שאני בולע הכל בשקט, לא משתף אף אחד חוץ ממנה.
מסביר לה, הדיבור יותר מדי מזלזל ומשפיל, זה פוגע.
''זו אני, לא טוב לך? תלך..''
וכמובן, שאני לא ממהר ללכת כי אחרי הכל, הילדים מעל הכל..
בחצי שנה האחרונה, הגעתי לנקודת שבירה!
יותר נכון, נקודת אל-חזור!
לא יכול יותר להכיל, לשמוע את הדיבור הזה כלפיי.
עץ עקום לא מתיישר!
האמת, שכבר החלטתי, אני רוצה להתגרש!
ואז, כל מיני מחשבות, על מה יהיה עם הילדים? איך יקבלו את זה? יפגע בהם?
יצלק אותם?
מאיפה בכלל מתחילים?
כמובן שמעוניין להמשיך ולהיות אבא פעיל, ורוצה משמורת משותפת..ללא ספק!
חשוב לי לציין, טיפול זוגי, לא בא בחשבון, היינו בשיחה ראשונה, הבהרתי לה, שזה לעולם לא יוכל לחזור להיות כמו פעם..וחשוב לי שנהיה בטיפול רק כדי שנדע איך להמשיך לחיות יחד.
ואז, היא ויתרה, אמרה לי ''למה? אם אתה כבר לא אוהב אותי, למה נמשיך..''
היא, מצידה, משדרת עסקים כרגיל, כאילו הכל טוב ויפה..בזמן שאני כבר רקוב מבפנים..פשוט, מת מהלך..
והיא כמובן בטוחה שנוכל לפתור את הבעיה בנינו..לבד.
מפחד פחד מוות מהצעד הבא - גירושין.

אבל לצערי לשם המצב חותר..
וכבר עברתי את השלב של- לנסות ולהציל מה שמת..
וכל מה שמשאיר אותי שם, זו המחשבה על משפחה נורמטיבית, בית, המשפחה המורחבת, הטיולים יחד החגים יחד..
ומצד שני, המצב איתה לא בריא לנו, לי, וגם לא לילדים..
מה אני עושה לעזאזל?!