פורום גירושין ודיני משפחה

תקופה קשה ובלתי נסבלת. כבר שנה וחצי שאני נלחם להיות אבא משמעותי ומעורב בחיי הילדים.
לצערי,אמא שלהם עושה הכל, אבל הכל כדי שזה לא יקרה: מערבת אותם בכל דבר, לא מאפשרת להם להחזיר דברים שלקחו מאצלי, לא מאפשרת להם לבלות איתי מעבר להסדרים למרות שהם מבקשים להיות איתי. הקטנה חולה והיא מחליטה על דעת עצמה שלא תבוא אלי בימים שלי. כשרציתי לפנות לרשויות בעניין עוה"ד שלי הטילה וטו מוחלט.

היתה לי גם פגישה עם העוסי"ת החכמה ברווחה. כשאני מספר לה שהמצב הגיע לידי קרב סכינים ומזלגות בין הילדים ובנוסף האמצעי לוקח חפץ מתכתי חד ומאיים על הגדול שידקור אותו עם החפץ הזה ויהרוג אותו בגלל כל השטויות שלה מה שיש לה להגיד זה שהיא לא נכנסת בינינו ושמה שסיפרתי לה עכשיו לא קשור למהות הפגישה. מהות הפגישה זה איך עוזרים לילדים. אין ספק שכשהילדים מנהלים קרב של לזרוק סכינים ומזלגות אחד על השני זה תקין ולא זועק לעזרה. זה לא מצריך התערבות של גורם טיפולי כלשהו. אז החלטתי לפנות למחלקת סדרי דין ולבקש זירוז של מינוי פקידת הסעד. והתשובה המתקבלת- לא טעיתם- לא התפקיד שלהם לסייע. אני צריך להמתין עד אמצע ספטמבר כדי שמישהו יסייע במצבי הקיצון הללו.

ואז, הדובדבן שבקצפת. הבן שלי היום בן 13. במקום לשמוח ולחגוג אני מקבל מייל (כן חברים שפלה עד הסוף, במייל) שביום של העלייה לתורה והנחת התפילין נצטרך לעשות החלפות בהסדרים כי היא צריכה להגיע איתם לאירוע מוקדם. הרי מה פתאום שאני אביא אותם ואדאג לזה? אה נכון, הבנתי, אני פשוט לא מוזמן לאירוע הזה. הרי הילד יעלה לתורה בלי אבא שלו. וכשאני שואל אותו פרטים על האירוע הוא "לא יודע" איפה ומתי. מי אני בכלל שהאמא השפלה שלו תערב אותי באירוע משמעותי שכזה.

אז הבנתי. נוותר על הילדים נוותר על הכל. לא צריך. אני רק מקווה שהמערכת תתעורר על עצמה לפני שיהיה מאוחר מדי.