פורום גירושין ודיני משפחה

אני הולך לרשום פה כמה דברים קשים, כנראה יעצבנו כמה מכם, אבל מרגיש צורך לפרוק.
כל כמה פוסטים אני נתקל בפוסט של ניכור הורי, כמעט תמיד נגד האב , בפוסטים הללו , בדרך כלל האבות יתבכיינו שלא רואים מספיק את הילדים , לפעמים בכלל לא, ושהגרושה משחקת משחקים עם הילדים והסדרי הראייה , ואני שואל את עצמי, מה נהיה מאיתנו הגברים? מה אתם עדר של בכיינים חסרי ביטחון ? אתם חרדים לגורל הילדים אם יגדלו ללא אבא? אז בואו ואגלה לכם שמרבית בני גילי, גדלו כמעט ללא אבא, אבא היה עובד שתי עבודות בזמנו ואמא הייתה בבית או עובדת חצי משרה, את אבא היינו רואים בעיקר בשבתות , בקידוש ובין המנוחות שלו .
אני משוכנע שכמוני , רוב בני דורי, גדלו עם ביטחון, וללא יותר מדי תסביכים ,למרות המחסור החמור באבא והקשר איתו חזק ויציב עד היום.
אני אישית חוויתי תקופה " קצרה " של שלוש שנים, ניכור הורי, בכך שמנעה קשר עם בנותי,תלונות שווא ומעצרי שווא גם היו, עד שיום בהיר אחד נפל לי האסימון ואמרתי לה במילים האלו " את יכולה ללכת לעזאזל, את והילדים שאת בטוחה שהם רק שלך, מבחינתי אני עכשיו משלם מזונות לפיליפינית שתגדל לי את הילדים עד גיל 18 ,אז אל תפני אלי בשום בקשה, הכל דרך בית משפט, תגישי בקשה, אני אדון בה ואתן תשובה, מבחינתי, הילדים יגדלו ויחפשו את אבא לבד , עד אז, לפחות יהיה לי שקט ושלווה לעבוד ולשקם את החיים שלי מחדש. "
תאמינו לי חברים שברגע סיימתי לומר את המשפט הזה ,הרגשתי הקלה עצומה! , הרגשתי שאני בשליטה על חיי שוב ,והתגובה שלה לא איחרה לבוא, יומיים אחר כך התקשרה והתחננה שאבוא לילדים כי הם מתגעגעים ובוכים.
לסיכום אבות יקרים, הגיע הזמן לחזור להיות גברים לקחת את עצמכם ידיים, ככל שתהיו יותר סמרטוטים, ככה היא תנגב אתכם יותר ותסחט כל טיפה שתהיה בכם.