לאור המצב בישראל ועל מנת לאפשר לך להמשיך ולקבל שירות משפטי מעולה, תוך שמירה על בריאותך ועל בריאות הציבור, משרד גוטמן צברי מפעיל שירות דיגיטלי אישי ומתקדם.
מהיום ניתן לנהל פגישת וידיאו עם עורך דין ממשרדנו, להתייעץ ולקבל תשובות - מבלי לצאת מהבית!
הכרתי את בעלי בדרך לא דרך ומהיום הראשון הוא תמיד אמר שאהיה אישתו ואם ילדיו. הוא היה הגבר המושלם עלי אדמות הוריד ממני את כל החומות שבר לי את כל המוסכמות. רציתי תמיד לחזור בתשובה והוא הסכים ללכת איתי גם בדרך הזאת ואפילו אהב את הקירבה שלי לדת ולבורא עולם. הכרתי את משפחתו והרגשתי שהיא משפחה חרדית והרגשתי שמתגשם לי חלום. הוא הכיר את משפחתי והקסים את כולם דבר שלא קרה עם אף חבר שהיה לי. בהתחלה לא קיימנו יחסי מין כי לא רציתי לעבור על עבירת זרע לבטלה ולאחר 3 חודשים הוא אמר לי שגם ככה נתחתן אז גם אם נקיים יחסים בלי לעשות זרע לבטלה ואכנס להריון נתחתן כי בכל מקרה זה הכיוון. אני לא תמימה ורציתי את זה בדיוק כמוהו.. נמשכתי אליו כמו שלא נמשכתי לאף אחד בחיי! רציתי להקים איתו בית ומשפחה. אחרי חודש מאחר המחזור עושה בדיקה, יוצאת חיובית מראה לו את הבדיקה והוא לא בעננים ואפילו להפך, אומר שההורים שלו יהרגו אותו התאכזבו שזה בא לפני החתונה. לא דיבר על הפלה ורק דיבר על לזרז את החתונה. עם זאת היחס שלו כלפי השתנה. סיפרנו להוריו והם קיבלו זאת בשמחה וכמובן התחילו לזרז את הליך החתונה יחד עם משפחתי. היו הרבה חילוקי דעות בין הרצונות שלהם לרצונות של משפחתי ולמרות הכל תמיד כולם התפשרו רק כדי שהכל ילך כשורה ונתחתן כדת משה וישראל. ביום שהינו צריכים ללכת לראות אולם לראשונה היה ביני לבינו ויכוח שגרם לי לנעול בפניו את דלת ביתי ולהגיד לו ללכת. הוא עמד מעבר לדלת ונפלטה לו המילה "שרמוטה". המילה באמת נפלטה מפיו והיה נשמע שלא רצה לומר אותה ונאמרה מתוך דחף פנימי. כעסתי מאוד הוא כמובן הלך והתחיל להתקשר מליון פעם עד שעניתי ונתתי לו הזדמנות להתנצל. באותו היום כבר נסגר תאריך לחתונה. תוך חודש וחצי היינו תחת חופה. כל הזמן הזה הוא כבר התחיל להשתנות להיות אדם אחר הפסיק לעבוד, אמא שלו תמיד הרגיע אותי ואמרה שזה מתוך לחץ ואחרי החתונה הכל השתנה לטובה ושיגיע הילד הכל השתנה על אחת כמה וכמה. בחרתי להאמין. רגע לפני החופה היה ביננו פיצוץ רציני וכעס נורא. אמרתי הכל זה מיצר הרע.. מנסה לגרום להכל להתפרק והלכתי מחייכת חיוך מזוייף לחופה. כבר בשבת חתן שלנו התגלה פרצופו האמיתי. זה היה בבית מלון וכשנגמרה סעודת ערב שבת הוא היה שתוי ובחר להישאר מעט עם חבריו ושאני אלך לישון בחדר. כמובן שכעסתי והלכתי לחדר עצובה. נכנסתי לישון ואחרי כמה דקות הוא הגיע ודרש יחס ובגלל שלא קיבל משך לי את השמיכה והמשכתי להתעלם, משך את הכרית ואז משך אותי מהשיער שהקום מהמיטה. קמתי והתחלתי להגיד לו שההתנהגות לא מתאימה לו והוא בתגובה דיבר לא יפה ואמר שימרר לי את החיים כמו שאני ממררת את שלו. ניסיתי לצאת מהחדר וללכת למשפחתי להגיד להם והוא נעל אותי בפנים דחף אותי מפינה לפינה ואחר כך סגר אותי בשירותים תוך כדי שהוא משפיל ומקלל. ישבתי שם על הרצפה בוכה את חיי ובטוחה שהעובר שלי לא הולך לשרוד את הסטרס הזה. לבסוף שהצלחתי לצאת מהחדר הוא רץ אחרי והתנצל ובכה את חייו שאסלח לו והוא לא יודע מה קרה לו. העברתי את זה ולא סיפרתי לאיש. ואז ככה חלפה תקופה שבכל יום היינו רבים עד שהגעתי לחודש 7 ששם כבר היה לי פיצוץ עם אמא שלו. ואז הוא סתר לי. הלכתי למשטרה הגשתי תלונה והוא הורחק ממני. אחרי שבוע שהיה לי ממש לא קל עם המחשבה שאגדל ילד לבד אמא שלו התקשרה להתנצל ושלחה רב לעשות שלום בית. הרב הבטיח לי שיהיה תמיד ביננו אם אצטרך משהו. חזרנו להיות יחד. תוך זמן קצר התחלתי להתקשר לרב כמעט כל יום ולהתלונן על הצורת דיבור שלו.( לא אשקר מהרגע שהיה את הפיצוץ עם אמא שלו הייתי עונה לו ומקללת חזרה ומשפילה ומחזירה חצים לא פחות כואבים ואפילו כואבים יותר. ) אחרי שבועיים שהרב ראה שאין עם מי לדבר ובכל פעם שניסה לפנות אליו הוא התחמק( וזה למרות שאמר והבטיח לרב שישתף פעולה) הרב אמר לי תתגרשי אין לי מה לומר יותר.. ברגע שהוא שמע זאת התנצל על הכל והתחיל להשתנות. עד שילדתי ושוב אחרי שבועיים בלאגן והגיע למצבים של אלימות וזה הפך להיות הדדי. אלימות פיזית, מילולית, נפשית פשוט כל הגועל שאפשר. שוב משטרה ושוב הרחקה ושוב סליחה ושוב חזרה ושוב אלימות, משטרה, הרחקה, סליחה ושוב מזל טוב לי! אני בהריון!.. ושוב הוא עצוב ונעלם וחוזר ואלימות ושוב משטרה ואז הרחקה הפעם לחודש. חודש קשה אבל החלטתי שזהו זה נגמר!! אבל אז הגיעו פרחים ושיחת התנצלות ואיתם המחשבות שאולי המרחק ממני ומהילד שהוא כבר בן חצי שנה והוא טען שמתגעגע אליו, אולי אלו ישנו את התמונה. אבל זה לא קרה.. חזר הביתה והשתדל יותר לעזור עם הילד ובעבודות הבית ובשעה טובה אחרי חודש מצא עבודה אבל עדיין.. האלימות המילולית והנפשית וההתנהגות הלא מעריכה.. הם עדיין כאן. ואני.. בשמירת הריון כבר בפעם השניה שוב מוצאת את עצמי מושפלת ומשפילה נדחפת ודוחפת, מקוללת ומקללת ונותנת לילד הקטן שלי שבן 10 חודשים לעבור מה שאני חוויתי בביתי עד גיל 9 ולבייבי שבבטני לחוות את מה שאני חוויתי כל הזמן שהייתי בבטן של אימי.. ועכשיו אחרי 3 חודשים שאני רוצה ללכת ולפתוח בהליך גירושין והוא מתחנן כל פעם שארד מזה ומבטיח שעוד יהיה לנו טוב וטוען שאוהב אותי ואת הילד. השבת הזאת בשעה טובה החליט שאני צודקת ואין טעם להמשיך ולסבול אבל הוא אומר בפירוש שנתגרש ולא ישלם לי מזונות ולא יראה את הילד. ואני בלי הכנסה של שקל לא יודעת איך לשלם על התחלה של הליך אפילו ועוד פחות מחודש מסתיים חוזה השכירות ואין לי לאן ללכת עם ילד ובטן. ולמרות שאימי חוות את מה שאני חווה היא מבקשת שאשאר כי בסך הכל הוא קצת יותר טוב מאבא שלי וזה מספיק מבחינתה אבל היא לא מבינה שאני סובלת וכבר לא יכולה. אז היא לא מוכנה לתמוך ומזכירה לי לא לסמוך עליה כלכלית ואני די יכולה להבין אותה יש לה חובות משלה לשלם... ואפילו לרוץ לביטוח לאומי לא יעזור לי.. אבל אני חייבת לשים לזה סוף. ושוב לפני שאתן מגיבות, אומר .. אני לא טלית שכולה תכלת ויש לי פה שיכול להרוג במילים אבל באמת שהייתי בסדר מהתחלה ואפילו קצת עד האמצע.. וגם הוא בסדר גמור ואדם טוב אבל רק למשפחתו ורק לסביבה. אבל לא אלי.. אלי הוא התאכזר בכל צורה.
