לאור המצב בישראל ועל מנת לאפשר לך להמשיך ולקבל שירות משפטי מעולה, תוך שמירה על בריאותך ועל בריאות הציבור, משרד גוטמן צברי מפעיל שירות דיגיטלי אישי ומתקדם.
מהיום ניתן לנהל פגישת וידיאו עם עורך דין ממשרדנו, להתייעץ ולקבל תשובות - מבלי לצאת מהבית!
התגרשתי, אני פנויה. אז למה אני לבד? או למה יש 30 נשים על כל גבר אחד ראוי?
עכשיו אני "גרושה מאושרת" כבר שבע שנים. מסודרת כלכלית. בת ארבעים ותשע. יצאתי מתוך האקווריום, וקפצתי לאוקיינוס, מלא דגים שמנמנים וכולם מחכים לי.
רגע רגע.
"מסודרת כלכלית"? זה קשקוש!
סיפרתי בבית המשפט שבעלי מרוויח 50 אלף שקל נטו, לא שהוא מרוויח כך, אבל קיבלתי מזונות ילדים גבוהים. אבל הם נגמרים - הילדים עוברים את גיל 18. פתאום המזונות קטנו מאוד, ועוד מעט יעלמו כלא היו.
מכרנו את הבית וקניתי דירה לא רעה, אבל פתאום אין מי שישלם את הארנונה, חשמל, מים, ביטוח, כבלים, ועד בית, חוץ ממני...
קניתי גם ג'יפון חדש - אבל גם כאן רק אני משלמת את הביטוח, האחזקה, הדלק והתיקונים ואת הביטוח לנהג צעיר...
יצאתי להרבה דייטים והגברים, יש לומר, די נדיבים. אבל את הסלט, הפסטה ואת כוס היין אני לא יכולה לקחת הביתה...
בקיצור, אני כבר לא עשירה ומסודרת כל כך. פעם, כשהייתי נשואה, הייתי כזאת.
לא יכולה יותר להביא גברים הביתה. מה לעשות?
ישנה באלכסון. התגרשתי אחרי גיל 42, עכשיו תיכף 50, שבע שנים באלכסון זה ה-ר-ב-ה זמן. כבר התרגלתי ללבד?
במשך 7 שנים, הבאתי 2-3 גברים שגם נשארו לישון בלילות, אבל הילדים שואלים אותי שאלות, מעקמים פרצוף ואומרים בלי בושה: "אמא, מה עובר עליך? את לא רוצה שהוא צ'חצ'ח/תחמן/כלומניק?"
האחרון שישן בלילה אצלי היה לפני שנתיים, אחרי כמה ימים הסתלק לבדו או שסולק במבטים של הילדים, שלא סבלו את הרעיון שמישהו ישן עם האמא שלהם בחדר הסמוך.
פתאום הבנתי שהחבר שלי צריך לעבור ועדת קבלה של שומרי הסף - שלושת הילדים, שלא רוצים לראות גבר זר בתור לשירותים בשבע בבוקר, כי האמא שלהם רוצה מישהו שישן לידה.
חשבתי לעצמי שילדים עוזבים את הבית איך שהם מתגייסים לצבא ואני פורשת כנפיים. באמריקה קוראים לכך Empty Nest.
הגדולה שלי כבר בת 24 ולא עושה קולות שהיא הולכת לגור במקום אחר, שוכבת בסלון מול הטלויזיה ומפעילה אותי. השני בן 21, בחופשת שחרור ארוכה ובקושי יוצא מהחדר שלו, ואני מתביישת להיכנס, לא רוצה לדעת מה הוא עושה שם במשך שעות. והקטנה בי"א, באה והולכת מתי שבא לה.
השיחות שלנו הם דיווחים ופקודות: "אמא, אני הולך", "אמא, יש לך כסף לתת לי?", "אמא, איפה הג'ינס עם הקרעים?". בקיצור, אלה הן חיי. מבשלת, מסיעה, מנקה, מכבסת, תולה!
אז אני הולכת לבית של היזיז שלי בשעות אחר הצהריים בין ארבע לשש, ומספיקה לחזור הביתה להכין ארוחת ערב לילדים. פעם בשבועיים, כמו תור של פדיקור-מניקור.
ואני רוצה חבר, מגיע לי!
טוב יותר מבעלי, יפה יותר מבעלי, חכם יותר מבעלי, מאהב טוב יותר מבעלי, עשיר יותר מבעלי.
מגיע לי, כי אני שווה! All you need is LOVE
ההורים שלי אמרו לי: "חמודה, צריך להתפשר. את לא נעשית יפה יותר מיום ליום, הילדים כבר עזבו אותך מנטלית, כל אחד עסוק בעניינו, ואת תזדקני לבד?"
נפנפתי אותם. מה הם מבינים? אני בשנות הארבעים לחיי ואני צריכה להתעסק בלחפש מישהו להזדקן איתו. תנו לי להשתולל!
מתי יהיה לי בן זוג? בשנתיים האחרונות יצאתי עם שישה גברים, המקסימום שהגעתי היה לשלושה דייטים וזיון אחד עם אותו גבר. כבר במעלית איבדתי את החשק לדייט, הייתי די חמוצה או אדישה ולא התפלאתי שהם לא שלחו הודעת ווטסאפ למחרת בבוקר.
הכרזתי בפני כל החברות שלי על יציאה משוק הפו"פ, אחרי חשיפה לסיפורי חיים מסמרי שיער. מה שגברים עברו בגירושים זה גרוע ממכות חשמל ונפילה בשבי.
פעם אמרו לי ש-פו"פ זה פנויים- פנויות. עכשיו הבנתי שזה פצועים-פצועות. בעיקר פצועים.
עכשיו גם אני מבינה מדוע על כל שלושים נשים יש גבר אחד בלבד ראוי לקשר. הם שרוטים, כועסים, עניים, מקללים את הגרושה, מפחדים מקשר, שומעים שיש לי שלושה ילדים שגרים בבית ונעלמים, רוצים לדלג על החיבוק וישר ללכת למיטה. למה לחכות? "כי הרי יחסי מין הם חלק מזוגיות, אז בואי נבדוק את זה מיד" ובבוקר אין עם מי לדבר, הוא נעלם...
הגעתי עם מספיק גברים למיטה. בואו נגיד שאחרי 9 גברים, הפסקתי לספור וטוב שכך. אני חלשה בחשבון.
מה זה?!!! בולבול כמו אטריות פסטה, זין בגודל של זרת, גומרים אחרי דקה ונרדמים, ומה איתי?
לא יודעים איך לגעת באישה, גוויות ששוכבות על הגב, בקושי זזים, לא משמיעים קולות ולא מתעניינים מה טוב לי. אחד התפשט, מיד נבהלתי. הזכיר לי את חוזליטו החמור מהסרט "מציצים". הלכתי איתו עד הסוף וזה עלה לי בארבעה ימים בהם בקושי הצלחתי ללכת.
חלק עם ריח גוף שאפשר למות ממנו. אחד עם גב שעיר שבקושי רואים את הגב, האחר נוחר כמו חמור.
איפה ג'ורג'?
ג'ורג' קלוני, אני כאן! מה התחתנת עם הלבנונית הזו? בוא אלי,אעשה לך Nespresso.
לילה אחד חלמתי חלום בלהות. חלמתי שאני חוזרת לבעלי המשעמם. חלום הבלהות פתאום נראה לי מה זה מתוק. חיים שלווים. מישהו דואג לי. מישהו מטפל בילדים ונותן לי ספייס, לעשות את כל מה שחלמתי עליו אבל מעולם לא יצא לי לעשות.
בחלום טיילתי בהודו, עשיתי קורס סקיפרים, רקדתי אל תוך הלילה, עשיתי סקי, שכבתי עם הרבה גברים. הכל נשאר בגדר פנטזיות מתקופת הנישואים, חוץ מאשר לשכב עם הרבה גברים, שמזה קיבלתי תחושת ריקנות וגם גירודים פה ושם...
ואז התעוררתי מזיעה. נזכרתי שהוא נשוי למישהי אחרת, דווקא חמודה, ויש לו עוד שני ילדים...בקיצור, "רכב טוב מרופא אבל כבר לא אקטואלי".
