פורום גירושין ודיני משפחה

נשואה פלוס
נשואים 10 שנים
מאז תחילת הנישואים היו בעיות תקשורת
בשנה הראשונה הוא היה פעיל יותר בבית,משקיע,מנקה,מפנק במתנות ואני הייתי בדיכאון שהתחתנתי..
הרגשתי שאני לא יודעת למה התחתנתי..עשיתי המון ויתורים ואפילו לא הכרתי את הבנאדם.
אחר-כך הוא ממש לא היה פעיל בבית וכל הזמן היה עם חברים אחרי העבודה,לא עוזר,ולא תומך נפשית כשהייתי צריכה.
הבאנו לעולם ילדים מדהימים ומהילד הראשון התחלתי לחוות אלימות מילולית
מילים קשות ונוראיות עלי ועל משפחתי כדוגמת משפחה של נאצים ,היטלר ועוד דברים שאני לא רוצה לכתוב כאן...
איומים קשים שיקח לי את הילדים וכו'
ועשה עוד דברים קשים מאד שלא אעלה על כתב.
ויש לציין שהילדים נחשפים לקללות שלו ונוצרים להם טראומות בעקבות כך.

כל פעם מחדש מבקש סליחה, בוכה מהלב ותמיד אומר לי שלא משנה מה הוא יגיד שבתוך תוכי אדע שתמיד אני צודקת.
הוא מודע לעצמו ורוצה לטפל בעצמו כבר הרבה זמן
ובאמת הלך לטיפול והפסיק באמצע בגלל שאין לנו כסף לזה בכלל!! המצב הכלכלי בכי רע.

הטיפול עזר קצת ועכשיו הוא פחות מקלל אך עדיין מידי פעם כן וכשהוא נכנס לזה הוא ממש פוגע.

הוא פעיל בבית הבדל שמים וארץ ממה שהיה עד לפני שנה.
אבל הכאב והפצעים של הקללות קשים לי ממש! תמיד הזהרתי אותו שבסוף ימאס לי ממנו וכך אני מרגישה עכשיו.

אני לא מרגישה כל כך משיכה אליו, הכעסים עולים כל הזמן ולכן אני מאד ממורמרת בבית וכועסת כמעט על הכל.

אך תמיד אני דואגת לו ותמיד אדאג. אני יודעת שהוא עובר על קווים אדומים וככה לא מתנהלת זוגיות בריאה.

השאלה שלי היא מה לעשות?? האם לתת צ'אנס לזוגיות הזו למרות מריבות והפגיעות החוזרות ולמרות חוסר המשיכה שנגרם בעקבות הפגיעות? כי בכל זאת הוא מאד אוהב ודואג לנו ומשתדל או להתגרש?

אני ממש מבולבלת. דיברנו על גירושים והוא אמר שיקבל כל החלטה שלי כי הוא לוקח אחריות על מעשיו, וידאג לנו גם אחרי להכל.

מצד אחד רוצה לנהל חיים אחרים של שלווה וכבוד הדדי מצד שני הפחד של הלבד ואם אני אתחרט הורג אותי כי הוא באמת בתהליך שיפור והוא מודע לעצמו מאד! וגם המצב הכלכלי לא טוב לצורך כניסה להליך גירושין כרגע.