נשואה כ 3 עשורים פלוס 4 ילדים.
מ day one חוויתי התעללות נפשית ברמות הכי קשות שיש בכל תחום אפשרי מיני, כלכלי, תקשורתי, נפשי...הכל מהכל.
גידלתי את ילדיי לבד ללא שום עזרת משפחה ובעיקר ללא עזרה מצידו.
איש קבע שתמיד שם את הקריירה שלו בעדיפות עליונה ולא לקח חלק בנטל.
בכל שנות נישואיי הוא שלט בי , כל החלטה הכי קטנה בזוגיות ובמשפחה הייתה צריכה להיות המילה שלו.
כשרצה "להוכיח" לי שאני טועה ( התעמתתי איתו המון בנושא האלימות והשליטה) הוא "איפשר" לי להחליט בדברים מינוריים וחסרי חשיבות רק כדי להפריך את טענותיי ורק לדברים שהיו נוחים לו בעיקר.
היינו בטיפול זוגי (ביוזמתי) בשנה הראשונה לנישואים ובשלב מסויים המטפלת ביקשה ממנו לצאת מהחדר כדי לשוחח איתי ביחידות ואני מצרה על הרגע הזה שלא שמעתי בקולה כשאמרה לי "את הולכת לסבול איתו כל החיים תסיימי עם זה עכשיו"
והיא צדקה.
הוא אגב תמיד אמר שמטפלים ופסיכולוגים ויועצים הם , ואני אצטט אותו " חרטא" , "מטומטמים" "ואין מצב שאני הולך לטיפול".
בשנה הראשונה הוא דחף אותי בשעת זעם ונהג להשליך חפצים , לשבור דלת והתקפי הזעם היו קשים.
התלוננתי עליו במח"ש ( מחלקת חקירות שוטרים) והוא התחנן על חייו. פחד לאבד את הקריירה שלו ולבסוף השתכנעתי וביטלתי את התלונה ומאז לא נגע בי.
אבל וזה אבל גדול
הוא "תיעל" את הזעם שלו לתחומים אחרים.
נהג לאיים עלי בכל דבר , העניש אותי חודשים בברוגזים שלל ממני ומהילדים חופשות וחגים וארוחות שישי באווירה טובה , נמנע בכל הזדמנות לצאת לטייל. לא התייחס אלי והתעלם מקיומי ברמה שלא אמר לי שלום כשנכנס מהעבודה, לא היה מתקשר לבדוק מה קורה עם הילדים , איך אני מסתדרת , וכאשר הייתי מצלצלת אליו לשתף אותו ברגעים הקשים עם הילדים הוא נהג לצרוח עלי שאני מפריעה לו בעבודה ולמה אני מתקשרת על דבר כזה בכלל.
מאז ..היינו שוב ושוב אצל מטפלים שונים (שוב ביוזמתי).האחרונה שביניהם- תיגברנו ל 2 טיפולים בשבוע ושילמנו כ 3500 שח בחודש.
לא עזר!
לא היה מוכן לקחת אחריות ולהודות בדברים והמטפלת התייאשה (כמו הקודמים לה) וייעצה לי להתאים את עצמי אליו וליצור לעצמי חיים משלי כי כולם זיהו שאני בפחדים מטורפים
להתגרש ולא בשלה עדיין.
מהיום שהתחתנו עד לרגע הזה החיים שלי ושלנו מחולקים לצערי בצורה הזו:
50%
מריבות שכללו צרחות קללות ובעיקר איומים מצידו במשך שנים שיום יבוא ויתגרש ממני ושיגיע היום שיוריד את המדים וידאג "לשלוח אותי לרחוב" , "לגמור אותי" ועוד דברים מזעזעים שאיים לעשות כי הוא כבול כרגע (מבחינתו) עם הקריירה שלא רצה לאבד.
מודה שתמיד עניתי לו , תמיד התעמתתי איתו. כיום אני מבינה שזה היה מסוכן מאוד אבל מוזר ככל שזה יישמע - ככל שהתעמתתי מולו כך הוא נרגע מהר יותר עם השנים.
תמיד אחרי כל מריבה כזו היה מעניש אותי בברוגזים ארוכים. זה התחיל משבוע , גלש לחודש ובעשור האחרון גם לכמה חודשים שלא מדברים , לא אומר לי שלום ויש נתק מוחלט לגמרי מרבית חודשי השנה וזה מוביל לדבר הבא:
40% - נתק מוחלט בינינו
שתיקות קשות בבית ולא ידעתי מעולם מה הוא עושה , מי הוא בכלל , איפה נמצא והאם בוגד?
יצא לצערי ש"זכיתי" לפירורים של ימי חסד ושקט והרמוניה בינינו אבל מעולם מעולם לא יכולה לומר שהייתה שנה אחת מתוך 3 עשורים שהייתה טובה ורגועה.
הילדים נחשפו לאמירות וצעקות וקללות ומיום ליום כעסתי על עצמי יותר ויותר שאני לא מסוגלת לקום וללכת והילדים אוהבים אותו אבל סובלים מאוד.
ואז לפני כ 3 שנים התחלתי לשים לב בנייד שלו הסתרות של כספים , היה מוציא סכומי כסף מזומן בסדר גודל שלא מתאים לו מעולם כי מעולם לא החזיק שקל בארנק. כל חודש בממוצע הוציא כ 1500-1700 שח. בעימות מולו טען שרוצה להפחית את ההוצאות בויזה ולא להעמיס על המסגרת. אציין שהיה ועדיין רחוק מאוד ממיצוי מסגרת האשראי , משתכר מאוד יפה ( פי 3 ממני בנטו , פי 5 וחצי ממני בברוטו פלוס תנאים מעולים!)
אחכ הכחיש שמחק את ההודעות שקיבל מהבנק על המשיכות וזה סתר את התדפיסי בנק שהוצאתי והצלבתי.
בהמשך מצאתי שהוא מוחק הודעות ווצפ אבל השאיר את הפרופיל פתוח ( ניקוי צ'אט) עם בנות מהעבודה.
מצאתי בגוגל חיפוש של המון קרמים וכדורים לזיקפה , לחיזוק האון הגברי וכיוב'.
במקביל חיפוש לניו פארם בעיר שבה עובד, במקביל להסתרת כספים וחיפוש צימרים בדרום.
שוב..בעימותים מולו הוא "לא הבין איך זה הגיע לשם" , הכחיש בתוקף
בגידה ( לא שהאמנתי לו) , וטען "שרצה להפתיע אותי" בצימר.
מזכירה שלא שכבנו חודשים , רק משברים שהולכים ומתעצמים , אני אוויר בשבילו ולא אומר לי שלום בבית ( אפילו פעם אחת התעלם ממני ברחוב והייתי בהלם מוחלט!!!) והוא רצה להפתיע אותי בצימר ? ועוד בדרום שזה איזור מגורינו?
כשאמרתי לו בשיחות חוזרות שוב ושוב בצורה מכובדת שזה נגמר ואני רוצה להתגרש הוא המטיר עליי קללות כמו זונה , שרמוטה ...וטריקת טלפון.
בהמשך יותר ויותר התחיל להפנים שאני רצינית. לא הרפיתי.
הודעתי למטפלת הזוגית שאני סיימתי ולא מגיעה.
התפקידים התהפכו.
הוא הפסיק לאיים.
התחיל לנסות לרצות אותי ולהיות נחמד רוב הזמן אבל לא הלך לו .תמיד ברח לו המפלצת שבו והוא תוך מס' ימים חזר להיות אדיש אלי , להתעלם ועוד..
הוא אמנם כבר לא עונה לי אבל בשקט הזה שיותר גרוע מכל הוא גרם לי להתמוטטויות עצבים , שקעתי בדיכאון , הבית לא ראה אורחים מזה המוi זמן , ארוחות שישי אני , הוא והילדים בשולחן ושקט מפחיד.כך גם בחגים.
אני והוא יכולים לשבת מרחק קצר אחד מהשני והוא בעולם משלו מתעלם ממני.
כל ניסיון ב 3 עשורים הללו ותאמינו לי שניסיתי לדבר איתו , לשקם , וכן לנסות לשנות אותו עד שהבנתי שזו טעות מצידי והרפיתי - לא צלח.
הגעתי למצבים שהתחננתי לפניו בוא נציל , בוא ניסע רחוק מפה ננסה לתקן , להכיר , לשקם - הוא לא היה מוכן.
צרחתי את נשמתי מולו שיתעורר ושהוא מאבד אותי ואת הילדים והיה צוחק עליי
"תיראי איך את נראית" , "את זקוקה לטיפול"
אני משוכנעת שהוא בוגד בי.
לא רואה טעם להעמיד חוקר פרטי כי אין לי כסף ואין לזה משמעות כשהכל ממילא נגמר.
בשנה האחרונה הקדשתי ימים ולילות לוובינרים כאן אצל דנה ,צפיתי בסירטונים של
עורכי דין והתחלתי בהכנות נפשיות.
הלכתי לטיפול קואוצ'ינג , גם פסיכולוגית מהממת בהמשך אבל לצערי מתקשה לעמוד בהוצאות כי משלמת על זה לבד. בעבר מידר אותי כלכלית והיה גם גוזר לי כרטיסי אשראי כעונש.
קראתי המון על נושא גירושים , עקבתי בשקיקה אחרי כל פוסט וכתבה שלכם פה ובקבוצות אחרות ולאט לאט ידעתי להבין ולדייק שאני חיה באלימות קשה ושאני עושה נזק לילדים ולי כשאני נשארת.
הגעתי למיון לא פעם בגלל הבריאות שהתדרדרה לי.
עד היום חווה קוצר נשימה , והתקפי חרדה.
חשבתי שאני עומדת לחטוף אירוע מוחי או לבבי וחברות חששו לחיי.
התייעצתי עם כל מי שיכולתי כדי לאסוף מידע ליום שאחרי - שזה מה ששיתק אותי מפחד מלכתחילה!
כבר יצא ובצדק רב שכעסו עלי מאוד שאני לא מסוגלת לסיים את זה , ואמרתי שאני בפחד כלכלי ( משתכרת מינימום , ללא חסכונות וכל חיי הקדשתי לילדים כשהוא בנה את עצמו בקריירה).
פחדתי ועדיין - על הילדים איך יגיבו , האם תהיה להם צלקת מכל זה , איך אסתדר וכך שקעתי לדיכאונות והרגשתי שאני טובעת.
הזמן עשה את שלו ואנשים מדהימים בדרך שעזרו לי ללא עלות הרימו אותי , הושיטו לי יד ועזרו לי והתחלתי להתחזק.
ביקשתי להיפרד יפה ללא מלחמות והוא קיבל ומקבל את זה קשה מאוד.
אני לא חושבת שאהב אותי , מרגישה שניצל אותי , שהייתי נוחה לו והוא חי חיי נוחות כאגואיסט , נרקסיסט ,פוחד לאבד מהכסף והרכוש עליו הקפיד כל החיים לשלוט בהם.
הוא כמובן מכחיש.
מחוץ לבית - הוא אהוב על אנשים , איש מנומס , לא רב עם אף אחד ותמיד אמרו לי שאני נשואה ליהלום , שאשמור עליו ועוד כאלו דברים..
לאחרונה פתחתי תיק
יישוב סכסוך , עו"ד שמייצגת אותי הזמינה אותו לשיחת
גישור. היא גם מגשרת.
ומאז הוא מנסה להיות אדם רך , נעים , מרצה , קונה בשפע , מדבר יפה ובשקט וניסה המון לדבר לליבי לחזור בי מההחלטה לא להתגרש.
אני כבר לא שם.
אני יודעת ומשוכנעת שאני עושה את הדבר הנכון.
הראש אומר - הגיע הזמן לשינוי , לחופש בנשמה תרתי משמע , וחיים רגועים ולעשות סדר בחיים שלי.
הלב אומר אחרת..לא מרגישה אהבה כלפיו , אבל מפחדת שאני זו שמפרקת את התא המשפחתי והילדים שאוהבים אותו יחוו טלטלה גדולה.
יש לי "נפילות" מפעם לפעם.
עדיין ממשיכה לנסות להגיע לגישור.
הוא צפוי להיפגש בקרוב עם העו"ד שלי למשא ומתן.
מתפללת שזה יסתיים בטוב.
רק לא מבינה למה אני חווה את זה אם אני בהבנה שהוא הרס לי את החיים?
אשמח לחוות דעתכם
