אני כבר שוקעת מרוב הלחץ המתח וחוסר האונים
אין לי אוויר
לא יודעת מה יהיה צעד קדימה ומה יוליד יום
בתהליך
כביכול בפועל אני יזמתי אבל רק לית ברירה ומידיעה כואבת שאין עם מי לדבר ומה להציל
עשית כל מה שיכולתי
ועדיין... נשרפת לי הנשמה
(זו לא דרמהה לא תיאורים קשים, מנסה שאתן אהובות תנסו להבין את חומרת המצב ומכאן חהגיב)
הוא מבחינתו עשה את טעות חייו ולחיות איתי זה אסון
אבל מצד שני לא זז מפה
כל פשרה שהועלתה סורבה
לדעתי במטרה למשוך זמן, להתיש אותי לא יודעת מה
כי בפועל הוא מת לעוף מפה
אבל הנוחות כנראה מתאימה לו
הוא בא, הולך, חי עושה מה שהוא רוצה
אין שום שיח ביננו
כל הנטל כולו עליי וכך תמיד היה
רק שהיום כבר אני לא מסוגלת יוצר לשאת את זה
אני מרכישה שהוא מתעלל לי בנפש
הימים קשים לי
אני מתנהלת רק בשביל הקטנים
ושאלתי היא בנושא המשמורת
מה דעתכן על משמורת משותפת
הילדים קטנים (כמעט 3 וכמעט שנה)
הוא איים בזה כדי להראות שאם ירצה לא ישלם מזונות ויבקש משמורת
בפועל, זה איום כי זה עונש בשבילו
בלי להשמיץ ובלי להקצין הוא מעולם לא שהה איתם יותר מדקות ספורות וגם אז התלונן על הרעש או על תעסיקו את עצמכם (תינוקות כבר אמרתי?!) וכו וכו
השאלה היא איך ילדים יכולים להגיב לזה
מה עליי לעשות
איך להיערך אם זה יקרה
נכון שהוא האבא, אבל יש אבא ויש אבא..
מצד איד יודעת חד משמעית שהוא לא יעמוד בזה או שידאג שמישהו אחר ישהה איתם
מצד שני צריכה להבין מה זה אומר
איך עליי להמשיך לחיות
איך להתקדם מפה
הריב הוא כרגע פסיכולוגי אין אחרת
אבל אני בנאדם, אמא, הנפש לא נותת לי מנוחה
ולכןגם שאני יודעת זאת בבירור
גם הפעם אני נשברת מולו
איך מקבלים את הדברים בבתי משפט?
מה עליי לעשות בנתיים?